הלל עזרא - פרשת חיי שרה תשע"ג

הכעסן (פרק ב)

הלל עזרא

עזבנו בשבוע שעבר את חכם סאלח בטיטו כורע בבהלה על שטיח הכניסה לבית משפחת שטיינר. כזכור, עשינו היכרות עם מר שטיינר הכעסן ועם משפחת העולים החדשה ממרוקו. הכדור בו שחקו ילדיו של חכם בטיטו עף לחצרה של משפחת שטיינר. העולה החדש ירד לבקש את הכדור כאשר ברגע האחרון שמע קריאה בהולה מאחוריו: "עצור!"...

***

רוטט, מזיע, וחסר נשימה, התרומם חכם בטיטו לאיטו והסתובב לאחוריו בחשש. מולו הוא ראה זקנה קשישה ומקומטת, עטויה בשביס בד פרחוני, מהדסת על קבקבי עץ וחמושה במקל הליכה.

- "תגידי, את השתגעת?! כפרה עלייך, הקפצת לי את הלב. מה קרה לך שאת שואגת כמו מטורפת?"

- "קודם כל תכיר, נעים מאד, שמי גברת גולובוצ'בסקי, אני השכנה שלך מהדלת ממול. אני גם זאת ששלחה לך את השטרודל תפוחים הנהדר שלי..."

- "אהההא! זאת את ששלחת את הדבר הלבן הזה..."

- "כן, זאת אני... בסך הכל רציתי לומר שאני לא ממליצה לך בכלל להיפגש עם מר שטיינר. לפי הצעקות שעלו מהדירה מקודם, אתה אחראי לכדור שפיצץ את ראשו של השכן הנחמד. לאור זאת, אני חושבת שכדאי לך להסתובב הרגע ולחזור בשקט בשקט לדירה שלך"

- "אבל זה היה בטעות..."

- "אין בטעות, אתה רוצה לקבל מנת כרפ"ס נוטפת עסיס, עם תוספות וסלטים?!..."

- "שו הדא כרפ"ס?"

- "עזוב, מונח פנימי של השכנים בבניין... בכל אופן אני חוזרת ואומרת: סוב על עקביך! ובזריזות!"

- "אני לא מבין, מה כבר יכול לקרות מבקשה קטנטנה..."

- "אתה יודע איך נראה שטיינר כשהוא כועס?!..."

- "את יודעת איך נראת סמוחה כשהיא כועסת?! אם נשארה קופסת סרדינים בארון, היא תמצא אותה ותזרוק לי על האף. את לא תלמדי אותי מה זה עצבים..."

- "חכם בטיטו! אני מתחננת בפניך. למען שלומך הפרטי ולמען שלום השכנים הכללי, חזור לביתך"

הפעם גם חכם בטיטו הבין שהעסק שונה ועלה לדירתו. בימים הבאים הוא נמנע מכל מגע עם השכן והשתדל להיצמד להוראות השכנים. הוא העביר את המסר גם לאשתו וילדיו, בתקווה שלא יהיו פנצ'רים.

לאחר כחודש, חזר הביתה חכם בטיטו ופניו אורים: "אישה, לא תאמיני! קיבלתי עבודה מכובדת בעירייה. מהיום אני קם כל בוקר והולך בשמחה לעבוד כעוזרו האישי של מנהל מחלקת הבינוי והשיכון, הלא הוא מר עמרם בדיחי. אני מסדר לו את המשרד, אני מסדר לו את התיקים ואני זה שמגיש את התה בפגישות החשובות ובישיבות הארוכות. אם את רוצה להרחיב את המרפסת את יכולה לפנות ישר אלי. כל תיק שנכנס לדיון עובר דרכי"

***

לאחר שבת צפופה ולחוצה, כשכל בני משפחת שטיינר נאלצו לשהות בצוותא, החליט מר שטיינר החלטה היסטורית: מוכרחים להרחיב את הבית! שטיינר נזכר שחכם בטיטו עובד בעירייה מזה חצי שנה, ותיאר לעצמו שיוכל להנחות אותו לגעת בחוטים הנכונים כדי לזרז את האישור. אשתו הסבירה לו שהוא חייב לחייך כשהוא מדבר אל השכן ומנסה לשכנע אותו להזיז משהו. תרגול מפרך מול המראה הניב תוצאה עגומה של שניים וחצי שניות ברציפות עם חיוך רוטט מרוב מאמץ שהתכווץ לאורכו באחת...

בסופו של דבר עלה מר שטיינר לבית משפחת בטיטו, כאשר אוזניו קשורות לאחוריהם בגומיה ועיניו תחומות בליכסון ע"י עפרון האיפור של הגברת, כדי לעורר את האפקט הנדרש. סמוחה כמעט התעלפה כאשר גילתה את מר שטיינר, בגודלו הטבעי, ניצב בפתח דלתה, חמוש בחיוכו המלאכותי. "מלאך המוות אצלנו בפתח... הפעם הוא גם מחייך...! אם כי נראה לי שהוא שכח את הקלשון בבית..." גמגמה סמוחה לבעלה, סאלח. "אז תכיני בזריזות את ההדסים עם החלב להתיז על העיניים כנגד עין הרע, ואל תשכחי להדליק נר נשמה למקרה שאני לא אחזור" סינן חכם בטיטו בלחישה רועמת.

נוטף חלב, יזע ודמעות, התקרב חכם בטיטו אל הדלת: "איך אני יכול לעזור לכבודו?" גמגם סאלח.

- "רציתי לשאול אם אתה מכיר מישהו מהעירייה שאפשר דרכו לסדר לי אישור בניה בתוך שבועיים"

- "אהה, נראה לי.... אם כי אני לא כל כך בטוח... שאתה צריך להגיע למר בדיחי, אני חושב שהוא קשור  לתיקי הבניה"

- "אתה מכיר מישהו שמכיר אותו?"

- "תראה...", החל חכם בטיטו לגרד את ראשו בהיסוס, "ישנו אחד בשם ברונר שגר ברחוב הסמוך והוא גיסה של אחותה של מנהלת המשרד בלשכתו של..."

- "בדיחי!" קפץ מר שטיינר בצהלה.

- "לא. בלשכתו של סגן מנהל תחנת מכבי אש מחוז הגליל ששותה במזנון את קפה הבוקר בקביעות עם אחיו של..."

- "בדיחי!"...

- "לא בדיוק, אחיו של סגן המפקח המחוזי מטעם משרד החינוך שמכיר משמועה את אחייניתה החורגת של אשתו של..."

- "בדיחי!"

- "המנקה באותו בית ספר. והיא בעצמה חותמת בקביעות על טפסי האבטלה של בעלה של אשתי סמוחה. ובעלה של סמוחה אינו אלא..."

- "בדיחי!"

- "ככה אתה חושב?!" התקצף חכם בטיטו. פחד לחוד, וקנאות לחוד. "הסתלק מייד מול העיניים שלי לפני שאני מביא עליך את חכם יעיש בירדוגו ועושה עליך פולסא דנורא!"

"רוח מין הון!"

וסגר את הדלת בטריקה.

***

האדם הכועס מרחיק מעליו בשיטתיות את הבריות אשר מתהלכים סביבו וגורם להם לחוש חוסר ביטחון כאשר הם באים במגע איתו. הדבר מביא בהמשך לידי כך שאנשים מעדיפים לא להתעסק איתו ולכן הוא מפספס לעיתים קרובות את הדברים החשובים לו באמת. אם ניקח כדוגמא את המקרה שלפנינו: מר שטיינר יכול היה להשיג בקלות את האישור הנכסף. הוא דיבר עם האדם שהכי קרוב למושך בחוטים ושיכול להגניב אליו כל תיק. אבל הרתיעה שחש מר בטיטו התמים מדמותו הזועמת, גרמה לו להעדיף להתחמק מהעניין ולהשאיר את מר שטיינר עם הלשון בחוץ.