חזקי זלץ - פרשת תולדות תשע"ג

איך לא פותרים בעיות

חזקי זלץ

מעשה שהיה לפני כמאה שנה בזונדל, איש חסיד שהתגורר בעיירה נידחת אי שם בערבות פולין. לזונדל היה מנהג מעט משונה... לריב עם אשתו ביילה בכל אפשרות. בתחילה לזונדל לא הייתה בעיה עם זה, אך כעבור 15 שנה מהנישואין גם זונדל האדיש נשבר. זקני העיירה עוד זוכרים שבוקרו של יום בהיר פלט זונדל לשמערל חברו הטוב ש"כבר קשה לי עם המצב הזה".

יתכן שזונדל לא היה טורח לשנות את המצב, אלמלי אותו שמערל שלחש באוזנו "אצל הרבי כבר היית?". זונדל השיב בשלילה, אך בליבו גמלה ההחלטה ללכת לרבי בהקדם האפשרי.

למחרת בבוקר עלה זונדל על הסוס ודהר לביתו של הרבי בעיירה הסמוכה. כשהגיע לשם גילה שמלבדו מחכים להיכנס אל הרבי עשרות יהודים, כל אחד וצרותיו הוא. בחוסר סבלנות חיפש זונדל פיסת מקום לשבת ולהמתין לתורו. יושב לו זונדל ומורט את שפמו הצהוב משאיפות טבק כפרי, מתופף באצבעותיו המיובלות על הספסל הנוקשה. לאחר מספר שעות הגיע תורו של זונדל. הוא פרץ בסערה אל חדרו של הרבי ופרץ בבכי מר "אוי רבי קדוש, תברך אותי שאשתי תמות! אני לא יכול יותר!", הליט את פניו בכפות ידיו וגעה בבכי מר.

הרבי פקח עיניים תכולות מאירות, קצה חיוך בצבץ על שפתיו כשהוא מלטף את זונדל ברכות. "מיין טאייערע זונדל, וכי לקלל יודע אנוכי? בקושי לברך אני יודע... אך זאת אייעץ לך. לפני מספר דקות יצאו מחדרי שני גבאי העיירה כשבפיהם משאלה לשפץ את מקווה הטהרה. הגמרא הקדושה אומרת לנו שבעוון נדרים אשתו של אדם מתה, אם כן, זאת עשה: נדור לתרום סכום הגון לשיפוץ המקווה, אך אל תקיים את נדרך, והתוצאה תבוא במהרה..."

בשומעו את דבריו של הרבי, אורו עיניו הכבויות של זונדל. מיד נעמד ואמר בזה הלשון "הריני נודר לתרום את כל הסכום הדרוש לשיפוץ המקווה". הרבי ענה אמן בקול גדול וחיוכו הלך והתרחב. זונדל יצא מהרבי שמח וטוב לב כשבליבו הוא מבטיח לעצמו שלא לקיים לעולם את הנדר... הוא פיזם לעצמו איזה מארש חסידי ועלה על הסוס בחזרה לכיוון ביתו.

מיד כשנכנס לביתו פנה אל אשתו ושאל אותה "ביילה, איך את מרגישה? אולי כואב לך משהו במקרה? אולי נלך לרופא להיבדק אם הכל בסדר אצלך?". לתדהמתו, השיבה לו ביילה המופתעת שהיא חשה בטוב יותר מתמיד. זונדל החל לדאוג... כמובן שלא חלפו מספר רגעים עד שהצעקות המוכרות שוב החלו להישמע ברחבי העיירה.

לאחר מספר ימים כשלדאבונו של זונדל הוא נוכח שביילה מרגישה מצוין, לא התמהמה ורתם את סוסו אל העגלה ופנה בדהרה אל עבר ביתו של הרבי. הפעם הוא עקף את התור מול עיניהם של עשרות הממתינים, פרץ את הדלת והתלונן בפני הרבי: "רבי, עשיתי כל מה שביקשת... נדרתי, לא שילמתי כמובן, ואשתי מרגישה יותר טוב מתמיד!". הרבי הרהר קמעא והשיב לו "אכן, הגמרא אומרת לנו שבעוון נדרים אשתו של אדם מתה, אך לצורך כך היא צריכה להיות "אשתו", וכנראה שאתה ואשתך כל כך מסוכסכים שהיא אינה נחשבת "אשתך". עצתי לך היא, שתחזור הביתה, תתעניין בשלומה באמת, תקנה לה משהו קטן בדרך, ואז היא תיחשב אשתך והכל יסתדר...".

זונדל קנה את הרעיון כשהוא חושב לעצמו "אשרי שזכיתי לחיות בדורו של רבי חכם שכזה". יצא זונדל לכיוון העיירה, וכבר לפני שהגיע הביתה הוא רואה את ביילה כשהיא סוחבת סלים מהשוק. מיד עצר זונדל את העגלה ורץ להתעניין בשלומה "ביילה יקירתי, מה שלומך? איך את מרגישה? אולי כבד לך עם הסלים?". ביילה הייתה מופתעת מאוד מההתעניינות, וכמעט התעלפה כשראתה את זונדל מגיש לעברה זר פרחים ענק. כששמעה ביילה את זונדל אומר "זה בשבילך", נעתקה נשימתה למספר רגעים...

לא אלאה אתכם בפרטים, רק נציין שבמהלך הימים הבאים חזר שלום-הבית לשגשג בביתם של זונדל וביילה. אך אבוי, דווקא בתקופה נחמדה זו נפלה ביילה למשכב. זונדל המבוהל רץ אל הרבי בפעם השלישית. כמנהגו, עקף את התור ונכנס בסערה אל קודש הקדשים פנימה. "אוי רבי קדוש וטהור, הצילני נא! אשתי הולכת למות, דווקא עכשיו בתקופה היפה ביותר בחיינו. אוי רבי, ברכני!".

"אהה", חייך הרבי בערמומיות, "הזוכר אתה זונדל את מה שהיה כאן, בחדר זה, רק לפני חודש ימים? נדרת ולא שילמת! בעוון נדרים אשתו של אדם מתה! רוץ זונדל ושלם את מה שנדרת לשיפוץ מקווה הטהרה".

***

כולנו נתקלים בחיינו בבעיות קלות או קשות יותר... במקום לחפש את הפתרון בצורה העקומה, עלינו לדעת שהפתרון הישיר, הפתרון החיובי, הוא הרבה יותר נוח... וגם הרבה יותר יעיל ונחמד... יעיד זונדל...