הקטע שלי בפרשה

מאבק האיתנים של ההיסטוריה

זה מתחיל אי שם ממש עם שחר ההיסטוריה. שני אחים חמודים נולדים בביתם של אדם וחוה. לאחד קוראים קין – הוא איש של קניינים ורכושנות. ולשני קוראים הבל – הוא מהביל את עולם החומר ומעדיף להתעסק בעולם הרוח. לשניהם ברור ממה האדם מורכב, מצד אחד גוף חומרי ומן הצד השני נשמה רוחנית. אך הוויכוח המתנהל ביניהם הוא היכן לשים את הדגש, האם על עולם הרוח או שמא על עולם החומר. לקין הייתה שיטה כיצד לנצח בוויכוח, הוא פשוט יוריד את הבל מן הכביש. ואז יום אחד ללא כל הודעה מוקדמת "ויהי בהיותם בשדה ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו." אך לקין לא היה מזל. הוא לא היה אסטרטג טוב, הוא ראה רק חצי תמונה. אמנם את הבל הוא הצליח להזיז מן הזירה אך בביתם של אדם וחוה נולד תינוק חמוד נוסף, שת קראו לו. ואם הבל היה מעצבן, שת היה מעצבן פי שניים. הוא מדי הזכיר את אדם הראשון והחיבור שלו לעולם הרוח היה חזק ומאוזן.

למעלה מאלפיים שנה מאוחר יותר נולדים להם זוג תאומים נוסף בביתם של יצחק ורבקה. בתחילה הם משחקים בחצר בתופסת וקצת קשה לזהות לעומק את אופיו של כל אחד מהם, אך בגיל חמש עשרה כאשר הפרחים קצת נפתחים ניתן יותר לזהות.  "ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה" עשו הוא איש שמה שאתה רואה זה מה שקיים. אין עומק. אתה יכול לראות את כל השדה במבט אחד, אין שום דבר שמסתתר. הוא מביט על החיים מן הצד (כציד העומד תמיד מן הצד) בסוג כזה של אדישות. זה לא נראה שיש לחיים הללו משמעות עמוקה מדי. אך לעומתו "ויעקב איש תם יושב אוהלים."  יעקב הוא איש של מסגרות. מסגרת היא דבר שאתה מעניק לתוכו תוכן. ליעקב אין מסגרת אחת בלבד, אוהל אחד. יש לו מסגרות רבות, אוהלים רבים עומק לפנים מעומק. יעקב מבין היטב שהחיים הם מסגרת של משהו הרבה יותר פנימי והוא מתאמץ להשקיע בכך. גם בין שני אחים אלו מתנהל מאבק. יעקב קונה מעשו את מעמדו הרוחני ועשו בז לו. יעקב מתאמץ לקבל מיצחק את ברכתו של אברהם, כלומר את ייעודו הרוחני של העם היהודי. אך עשו כועס נורא, גם הוא מעוניין להוריד את יעקב מן הכביש ובכך לנצח את הוויכוח. אך הוא אסטרטג טוב יותר מסבא קין. הוא לא יחזור על הטעות של סבא קין וייתן אופציה שיולד ילד נוסף ליצחק שאולי יהיה מעצבן פי שניים מיעקב. "יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי." יש סבלנות, יש לו נשימה ארוכה, הוא לא יהרוג את יעקב מיד אלא רק אחרי שאבא יצחק ימות ואז כבר בטוח לא יולד ליצחק תינוק נוסף... אך גם עשו כשל באסטרטגיה, עד שיצחק נפטר ליעקב נולדה משפחה ולא סתם משפחה אלא משפחה חרדית מרובת ילדים... וכשעשו לא מצליח הוא מגייס עזרה...

"ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר. וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירכו ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו. ויאמר שלחני כי עלה השחר ויאמר לא אשלחך כי אם בירכתני... ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל. (פרק ל"ב פסוקים כ" – כ"ח)

מי הוא האיש האלמוני שמחליט לצאת עם יעקב למאבק שאינו ברור? יעקב העביר בדרכו את כל משפחתו ורכושו במעבר יבק. כולם נמצאים בצד אחד של הנחל והוא נמצא בצדו השני. מה רוצה ממנו האיש? הוא הרי נמצא כאן נטול רכוש. אבל האיש אינו איש פשוט, הוא מלאך.

"ויקרא יעקב שם המקום פניאל כי ראיתי אלוהים פנים אל פנים ותנצל נפשי." (פרק ל"ב פסוק ל)

יעקב מבין שאין זה איש פשוט, זהו מלאך. אז כנראה שמלאך אינו רוצה כסף. אם זה מלאך כנראה המאבק הוא על משהו רוחני. זהו כנראה הניסיון האחרון של עשו להכריע את הוויכוח. כאשר הוא רואה שהוא מפספס את המערכה, מגייס עשו כוחות רוחניים שליליים שיעשו במקומו את העבודה. לכל אומה ואומה יש מלאך בשמיים שמשתדל לשרת את האינטרסים שלה ועשו מגייס אותו. אך גם שרו של עשו אינו מצליח. הוא נאבק עם יעקב כל הלילה ולא מצליח להכריע את יעקב.

לילה הוא הכינוי לתקופת הגלות. לילה זהו זמן שהדברים אינם בהירים, הדברים מטושטשים והדרך אינה ברורה. ובכל אותה תקופה מאבק האיתנים הזה בין רוח לבין חומר, בין שטחיות ובין עומק ומשמעות בחיים ימשיך במלוא עוזו. לא תהיה הכרעה ברורה, אך בשום פנים ואופן עולם החומר לא יצליח למחוק את עולם הרוח. הוא ינסה בכל הכלים העומדים לרשותו אך עולם הרוח ישרוד. עולם הרוח אמנם ישרוד, אבל צולע. את זה כן הצליחו עשו ושרו. הם הצליחו בכל דוד ודור מתקופת הגלות החשוכה להפיל כמה חללים, לאבד עוד כמה בנים טובים מן העם היהודי שישימו את עולם החומר המנותק מאלוקים בראש מעיניהם. אך כל זה הוא ספור של זמן, זה רק עד עלות השחר. יום יבא והדברים יתבררו לעין כל. וגם שרו של עשו יודה ליעקב על הברכות. גם עשו ושרו יסכימו שכל קיומו של עולם החומר מותנה בכך שמכניסים בתוכו את עולם הרוח. כאשר לכל מציאות חומרית מכניסים מימד של רוח ומשמעות.