כולנו בית הלל
דוד שיק
שבוע שעבר, נר ראשון
של חנוכה ירדתי למטה להדליק את נרות החנוכה,כשהכנתי את החנוכייה, הייתה לי הרגשה
קצת מוזרה, ידעתי שצריך להדליק נרות חנוכה, ידעתי גם למה מדליקים, אבל זה נעשה
בצורה יבשה של להדליק נרות כי בחנוכה מדליקים נרות, עוד לא הבנתי את העומק של
הדלקת נרות חנוכה.
כשהדלקתי את
השמש והתחלתי לברך, התחלתי להרגיש משהו,
איזשהו ניצוץ, אבל אותו ניצוץ נשאר בגדר גץ קטן ולא נהייה משהו יותר גדול.
שרתי לעצמי מול
החנוכייה את 'הנרות הללו', גם החברים שהיו שם הדליקו והיה נראה שגם הם לא ממש התחברו
לנרות, לאחר שהם סיימו, הגיע הרגע של השירה של 'מעוז צור',אמרתי לעצמי שאם נדלק
הניצוץ, חבל שהוא לא ייהפך ללהבה, ואני צריך לנסות להדליק אותו. לא התביישתי
והתחלתי לשיר בקול רם תוך כדי שאני מסתכל על הנר הקטן והבודד שלי.
מהר מאד שאר החברים
הצטרפו אליי למעגל,אנשים שעברו שם באותו זמן נעצרו לעמוד מהצד ולהסתכל, היה אפשר לראות
בעיניים שלהם מעין להבה קטנה, ותוך כדי הריקוד והשירה הרגשתי את הלהבה שבי גדלה,משהו
שקשה לתאר, מעין חיבור של אש שמפשיר את הקרח סביב הלב.
לאחר מכן, חשבתי על הסיטואציה,ואז קיבלתי תובנה,הבנתי מדוע ההלכה נפסקה כבית
הלל ולא כבית שמאי, בית הלל הבינו שלרוב האנשים אין להבה גדולה בפנים שנמצאת איתם
כל השנה ולכן מתחילים בנר קטן אחד ובודד, משם תחילים להצית את הלהבה. יום ראשון,
יום שני, ולאט לאט זה גדל עד שזה נהפך ללהבת ענק שפורצת מהלב ומאירה ומחממת את כל הגוף.
זה כל הרעיון של חנוכה, לקחת את הניצוץ הקטן וללבות אותו!ואולי זה הסיבה שבגללה אנחנו
מחויביםבפרסומי ניסא, בהתחלה חשבתי שזה רק לאנשים שלא מדליקים שמחובתנו לפרסם את
הנס,אבל אז הבנתי שזה יכול להיות גם כלפי אנשים שמדליקים כבר נרות אבל לא נדלקו מבפנים
וכלפיהם יש לנו חובה לא רק להידלק אלא גם להדליק.
אני מקווה שכולנו
נצליח לשמר את הלהבה במשך כל השנה ואחד שרואה את חברו דועך עליו להדליקו מחדש. שבת
שלום דוד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה