נר (לעילוי) נשמה או נר זיכרון?
הרב אברהם ליפשיץ
ברצוני להתייחס לתמיהתו של הבחור שלומי כהן נ"י במאמרו הנפלא
מהשבוע שעבר, בו תהה (גילוי נאות: גם במוחי צפה שאלה זו במבט ראשון), מדוע על
"עמוד החזן" בבית הכנסת "בני תורה" בהר נוף, בו נטבחו ארבעת
הקדושים הי"ד, הוצבו רק ארבעה נרות-נשמה ללא נר חמישי גם עבור השוטר הדרוזי
זידאן סייף, ששילם בחייו על מסירותו להצלת יהודים?
(ראשית, מאחר ולא נכתבו שמות על
הנרות, מי גילה לך שדווקא לשוטר הדרוזי לא הדליקו, אולי דווקא לישיש
שבחבורה לא הדליקו? אלא מה, גם בתוכינו ישנה תחושה והבנה פנימית שנשמת הדרוזים
שונה במהותה מנשמת העם הנבחר, ועל כך נרחיב במאמרינו זה).
אפתח בסיפור: בתקופת השואה הנוראה שלחו ראשי ה"יודנראט"
שבגטו קובנה נער בשם יהודה ביליס להציל ילדים יהודים ולהבריחם אל מחוץ לגטו, לידיו
של כומר קתולי, שהעבירם לידיים נאמנות. עשרים ושניים ילדים רכים ניצלו כך בזכותם
של יהודה ביליס ואותו כומר נוצרי, שחירף את נפשו למען הצלת ילדים מתחת ציפורני
הקלגס הנאצי ימ"ש. כשנסע מר ביליס לליטא והיה ברצונו לומר קדיש על אותו כומר
שהציל את הילדים, במהלך טכס רשמי לזכרו של הכומר ובהשתתפות יהודים רבים ולהבדיל גם
גויים, לפיכך השאלה שהועלתה בפני גדולי הפוסקים, הייתה, האם אפשר לומר קדיש יתום
לעילוי נשמת אותו כומר, ששם נפשו בכפו למען עשרים ושניים מילדי ישראל הטהורים?
שני גדולי הדור - שהשאלה
הובאה בפניהם - מרן הגרי"ש אלישיב
זצ"ל ויבלחט"א מרן הרב שטיינמן שליט"א ,השיבו בתשובה די דומה:
"אמירת קדיש לא תזיק, אך גם לא תועיל לבן נוח".
נדמה לי שכדי להבין את תשובתם, תחילה עלינו לשאול, האם יש לגוי "עולם
הבא" ואם כן מהו אותו "עולם הבא"? באיזה סיווג נמצאת נשמתו
והאם שייך בה בכלל "עליה"?
עולם הבא לגוי:
כתב הרמב"ם (פ"ח הל' מלכים הי"א): כל המקבל ז' מצוות
ונזהר לעשותן הרי זה מחסידי אומות העולם ויש לו חלק לעולם הבא והוא שיקבל
אותן ויעשה אותן מפני שציווה בהן הקדוש ברוך הוא בתורה...אבל אם עשאן מפני
הכרע הדעת אין זה גר תושב ואינו מחסידי אומות העולם.
והוסיף הרדב"ז: החלק בעולם הבא שמקבל חסיד אומות העולם, אין החלק
הזה בגן עדן, שאין ערל נכנס שם וסימנך, כל ערל לא יאכל בו".
חידד את דברים הרמח"ל בדרך ה': לעולם הבא לא תימצאנה אומות זולת
ישראל, ולנפש חסידי אומות העולם, יינתן מציאות בבחינה נוספת ונספחת על ישראל, ויהיו
נטפלים להם כלבוש הנטפל לאדם... ואין בחוקם שישיגו יותר מזה כלל,
עכ"ל.
"נשמת
הגוי":
רמת ה"נשמה" של נוכרי, ביאר הרמח"ל (ח"ב
פ"ד,ז') וז"ל: ואולם לעוה"ב לא הייתה גזירה להאביד את האומות
האלה (היינו השבעים אומות – לבד מישראל) אבל הייתה גזירה שיישארו במדרגה
שפלה... רצה הקב"ה שיהיה להם כעין נשמות בני ישראל, אע"פ שאין
מדרגתה מדרגת נשמות ישראל, אלא שפילה מהם הרבה.
אם נסכם את דברי רבותינו – להבנתי – הרי שאופייה, מהותה ופנימיותה של
"נשמת" הגוי שונה לגמרי ובתכלית מנשמת היהודי ואינה על אותה "סקאלה"
ובשורה אחת עם נשמת יהודי. אין טעם להכניס את "נשמת" הגוי "לגן
עדן" כשאין לו כלים לחוש ולהרגיש
ולקלוט הנאות מהסוג הקיים שם. אין זה "שכר" לנשמה כשאתה מכניסה לעולם,
שאין לה היכולת לחוות וליהנות מהתענוג הקיים בה, כשם שאין טעם לעטר ולקשט את כתלי 'מועדון
העיוור' בתמונות האומנות של הצייר מארק שאגאל, וכשם ששום שף לא יתאמץ להכין ארוחת
גורמה לארוחה חגיגית בה סועדים חולי אגיאוסיה (שניטל מהם חוש הטעם ל"ע).
ומה עם הכרת הטוב?
אשר ע"כ גם לחסיד אומות העולם המקיים כל שבע מצוות בני נח
בקביעות, מתוך הכרה בבורא עולם כניסוחו של הרמב"ם, הרי שהוא בקטגוריה
שכתבנו, שממילא אין עניין להדלקת נר לעילוי נשמה וקדיש וכדו'. לעומת זאת,
הרי שחובת הכרת הטוב לשוטר הדרוזי – או יותר נכון לאשתו ולמשפחתו – בוודאי
קיימת, אמירת התודה בוודאי מחויבת, וכך אכן פעל רב הקהילה כשטרח והשתתף באופן אישי
ואף נשא דברים בהלוויות השוטר. בטוחני, שכשיקימו אנדרטת זיכרון לנטבחים, תימצא
הדרך גם להנצחת זכרו של השוטר הדרוזי וכפי שמופיע בכותרת: כן, לנר
זיכרון!
נ.ב. תודה רבה לנוסק'ה שסייע באיתור החומר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה