קלף מנצח

הרב זאבי קצלנבוגן

היו לו את כל הנתונים ליוסף. נער בן שבע עשרה שמרגיש הילד אצל אביו המכובד. הוא גם המוכיח בשער וכל בעיה מוסרית קטנטונת שצצה זה כמובן תפקידו לטפל. ובמיוחד כאשר על פי חלומותיו הוא אמור להיות המלך וכולם ישתחוו לו. הנער הזה בשיא פריחתו נתקל בעוינות אדירה מצד אחיו והם מוכרים אותו בקור רוח לשיירת סוחרים שתעביר אותו אל הלא נודע בארץ מצרים. 'מאיגרא רמא לבירא עמיקתא'. יש לו את כל הסיבות בעולם להיות מריר ולהתפרק לגמרי, אבל זה לא קורה.

היו לו את כל הנתונים ליוסף. נער בן שבע עשרה שזה הרגע נמכר לעבד אבל תוך זמן קצר מגלה כישורים נדירים והופך להיות האיש מספר אחת בביתו של אדוניו שר הטבחים. הנער שמטפס ברגע אחד אולי חזרה מ'בירא עמיקתא לאיגרא יחסית רמא'. יש לו את כל הסיבות בעולם להתגאות ולנצל את כוחו לרעה, אבל זה לא קורה.

היו לו את כל הנתונים ליוסף. נער בן שבע עשרה, גיל שהמצבים הרגשיים בדרך כלל אינם מווסתים דיים, נער שנמצא הרחק הרחק מבית אביו ואינו יודע האם יחזור לשם אי פעם בכלל. נער יפה תואר באופן מיוחד שנמצא לבדו בבית אדונו, בית שהוא יכול לעשות בו הכל. בעצם הוא לא לגמרי לבד שם, הוא כמעט לבד, אשת אדונו נשארת שם במיוחד בכדי לפתות אותו לדבר עבירה. יש לו את כל הסיבות בעולם להיכשל. מישהי מכירה במעמדו, מישהי חפצה בקרבתו, מישהי מפגינה לו חם ואהבה וזה הרי כל כך חסר לו, למה שלא יכשל? מה יעשה הנער ולא יחטא? אבל גם זה לא קרה.

מאיפה הכוח? מהיכן העוצמות האדירות?

"ויהי אחר הדברים האלה ותישא אשת אדוניו את עיניה אל יוסף ותאמר שכבה עמי. וימאן ויאמר אל אשת אדוניו הן אדני לא ידע אתי מה בבית וכל אשר יש לו נתן בידי. איננו גדול בבית הזה ממני ולא חשך ממני מאומה כי אם אותך באשר את אשתו ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלוקים." (פרק ל"ט פסוקים ז' – ט')

זה עוצמתי, צריך בשביל כך כוחות נפש אדירים אבל זה בנוי משלבים. יוסף ממאן. אבל הרבה אנשים ממאנים, השאלה מהיכן נובע המיאון. מכירים את אלה שאתם מציעים להם משהו לשתות והם ממאנים. 'לא תודה' הם אומרים. יתכן שבאמת לא מתחשק להם לשתות, אבל יתכן שהמיאון הוא רק מן השפה ולחוץ פשוט לא נעים להם, אבל בשניה הראשונה שהם יוכלו הם יסתערו על הבקבוק. אצל יוסף המיאון הוא מנומק ומבוסס ובנוי על שלבים.

ראשית, אומר יוסף זו בגידה באמון. לא יתכן שאדוני סומך עלי כך, הוא נתן לי את כל מפתחות הבית ואני מנצל אותם לרעה. שנית, מוסיף יוסף זו כפיות טובה שאין כדוגמתה, הרי מעבד אלמוני הוא הפך אותי לבעל המעמד הבכיר בביתו אז איך אעשה לו כדבר הזה. ושלישית זה בכלל חטא לאלוקים!

אני לא מבין, אם זה חטא לאלוקים מדוע הוא לא מתחיל עם הנימוק הזה? האם זה לא קלף יותר מנצח מן האחרים?

כנראה שבמערכות שבין אדם לחברו, מה שאלוקים מבקש זה שנהיה הגונים כלפי השני. ואתם יודעים מה? מגרש האימונים לעמוד ביושר מול האלוקים עובר דרך מגרש האימונים לעמוד ביושר מול החברים. בן אדם שמפתח בצורה ברורה את הנאמנות שלו ואת הכרת הטוב שלו מול החברה ידע להפעיל אותה נכון מול הקב"ה בעצמו.

עד כדי כך יוסף יודע להכיר טובה עד שהוא מוכן להסתכן בשביל כך.

"ותתפסהו בבגדו לאמר שכבה עמי ויעזב בגדו בידה וינס ויצא החוצה. ותקרא לאנשי ביתה ותאמר להם...בא אלי לשכב עמי... ויהי כשמעו כי הרימותי קולי ואקרא ויעזוב בגדו אצלי וינס ויצא החוצה... (פרק ל"ט פסוקים י"ב – ט"ו)

מה ההיגיון להשאיר אצלה את הבגד? הוא לא מבין שזה מסכן אותו? כעת יש לה ספור. יוסף יכול היה לחטוף ממנה את הבגד בכוח ולהעלים ראיות, מדוע הוא אינו עושה זאת? יוסף מוכן לקחת סיכון שהיא תתפור לו תיק בכך שהוא משאיר אצלה כביכול ראיות ובלבד שלא להתנהג בתוקפנות נגד אשת אדונו שהיא ובעלה כה היטיבו איתו. הוא מוכן לקחת סיכון העיקר לא להיות כפוי טובה.

אבל הדבר היפה הוא שמערכת רגשית בריאה ככל שתהיה, נאמנות והכרת הטוב יפות ככל שיהיו, לא יחזיקו מעמד לאורך זמן אם לא נכניס את אלוקים לתמונה. דרכן של רגשות שהן מתמוססות באנרגית החיים ורק אם נכניס את אלוקים לתמונה, כלומר אלוקים הוא זה שמצווה אותנו לבנות את המערכת הרגשית הזו, יש לזה סיכוי שזה יחזיק מעמד.

חכמים מספרים שלמרות כל זאת יוסף כמעט נכשל, הוא כבר היה רגל אחת בפנים. ומה הציל אותו ברגע האחרון? דמות דיוקנו של אביו. ברגע האחרון הוא מצייר לנגד עיניו את דמותו של יעקב וזה נותן לו את הכוח האחרון לעמוד בהתמודדות. כנראה שגם אחרי התובנות הכי עמוקות עדיין אנחנו צריכים דוגמא אישית בכדי לקבל כוח על מנת להפעיל את התובנות במציאות החיים.

אז הנה לנו הקלף המנצח: מערכת רגשית בריאה ואנושית פלוס גיבוי אלוקי להבנות הרגשיות שלנו פלוס דוגמאות אישיות שראינו בחיינו...

ומי יודע, אולי גם אנחנו נזכה להיות הדמות אותה יראו ילדנו בשעה שהם יעמדו נסערים מול ניסיונות החיים...