חלף עם הרוח

הרב יוסף קורנפלד                                                                                          

 התבן והקש והמוץ מריבים זה עם זה, זה אומר בשבילי נזרעה השדה וזה אומר בשבילי נזרעה השדה, אמרו החטים המתינו עד שתבואו הגורן ואנו יודעין בשביל מה נזרעה השדה..." כך מספר בדרך משל המדרש רבא (וישלח פ"ג : ה') הויכוח בין אומות העולם ובין ישראל.

הוויכוח הזה נראה כמו שיח פוסט מודרני של נרטיבים מתחרים, שבו לכל אחד יש את הנרטיב משלו ואת האמת שלו כדי להצדיק את עמדתו הפוליטית. אפשר לדמיין את הטענות של הצדדים בויכוח. המוץ יכול לטעון שהשדה נזרעה בשבילו כדי לספק אוכל לבהמות. התבן טוען שהוא התכלית של גידול השדה, כי הוא מספק אוכל יותר טוב לבהמות. יתכן שהקש טוען שהוא יודע שבעל השדה הוא איש עסקים מבריק, ובטח צריך אותו להקים חברת קש. החיטים לא טוענים כלום, רק אומרים בסבלנות שכעבור הזמן האמת יצא לאור.

ממשיך המדרש: "באו לגורן ויצא בעל הבית לזרותה, הלך לו המוץ ברוח, נטל את התבן והשליכו על הארץ, ונטל את הקש ושרפו" כל אחד משלשת המתווכחים קבלו את התשובה שלו. למוץ, כמו שאומרים... התשובה נושבת ברוח. התבן יצא מן העפר, ואל העפר ישוב. הבעל הבית לא היה מה לעשות עם השאר ויאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ.  

המדרש ממשיך: "נטל את החטים ועשה אותן כרי, וכל מי שרואה אותן מנשקן, היך מה שאת אמר (תהלים ב', י"ב):  'נַשְׁקוּ בַר פֶּן יֶאֱנַף'. כך אומות העולם, הללו אומרים אנו עיקר, ובשבילנו נברא העולם, והללו אומרים בשבילנו נברא העולם. אמרו להם ישראל המתינו עד שיגיע היום ואנו יודעים בשביל מי נברא העולם. הדא הוא דכתיב (מלאכי ג' י"ט) 'כִּי הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בּועֵר כַּתַּנּוּר'. ועליהם הוא אומר (ישעיה מ"א, ט"ז) 'תִּזְרֵם וְרוּחַ תִּשָֹּׂאֵם וּסְעָרָה תָּפִיץ אותָם' אבל ישראל (שם) 'וְאַתָּה תָּגִיל בַּה' בִּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל תִּתְהַלָּל' עכ"ל המדרש.
והוא מליצה נפלאה בסוף סדרא, להורות כי התכלית ניכר רק מסוף, וראשית הדברים המה רק הכנות ושמירות לסוף הדברים (אשד הנחלים)

"וַיֵּשֶׁב יַעֲקב" מכאן עד סוף התורה יש לנו הסיפור של התולדות יעקב, ישוביהם וגלגוליהם עד שבאו לכלל ישוב, לפי שהם חשובים לפני המקום להאריך בהם. (כפרש"י) מה כתוב למעלה מן הענין? 'וְאֵלֶּה תּולְדוֹת עֵשָׂו הוּא אֱדֽוֹם'׃ (בראשית ל"ו, א') האומות העולם נמשלו לקש, תבן, ומוץ – דברים לא עיקריים, שבמקרה הטוב ראוי למספוא  לבהמות, ואין להם קיום או המשכיות, או יכולת פוריות. בסוף לא יהיה להם קיום בעולם. 'לא־כֵן הָרְשָׁעִים כִּי אִם־כַּמּוץ אֲ‍שֶׁר־תִּדְּפֶנּוּ רֽוּחַ' (תהילים א', ד')

לעומת זאת, יהיה ברור לכולם בסוף שהעולם נברא בשביל עם ישראל. וכמו שכתוב בפרשת האזינו (דברים ל"ב, ט') 'כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ יַעֲקב חֶבֶל נַחֲלָתֽוֹ'  פרש"י: יעקב חבל נחלתו: והוא השלישי באבות המשולש בשלש זכיות, זכות אבי אביו וזכות אביו וזכותו, הרי ג', כחבל הזה שהוא עשוי בג' גדילים, והוא ובניו היו לו לנחלה, ולא ישמעאל בן אברהם ולא עשו בנו של יצחק.