הרב אליהו מאיר פייבלזון

הקודש והחול

 טור תגובה לטורו של הרב חנוך רוזנברג מהשבוע שעבר

הקריאה השבועית שלי ב'זו דרכנו', מהנה ומעוררת, ומספקת לי תמיד חומר למחשבה. מדי פעם עולה בדעתי המחשבה לכתוב תגובה ולשלוח, אלא שבדרך כלל חוסר הזמן עושה את שלו, והדברים נשארים בתחום המחשבה.

בגיליון האחרון עורר את מחשבתי המאמר של ידידי הרב חנוך רוזנברג, שנשא את הכותרת 'הקודש והחול'. חשבתי שהפעם אתאמץ למצוא את הזמן לשבת ולכתוב תגובה, ואם אתם קוראים את דברי ב'זו דרכנו' – כנראה הצלחתי.

כדרכו של הרב חנוך, המאמר שלו מציב שאלה גדולה בחיינו, והוא עושה זאת דרך דמותו של הרב אהרן ליכטנשטיין זצ"ל, שהאמין בחייו בתפיסה של קודש וחול נפרדים, שהחול איננו קודש, ויחד עם זאת יש לו ערך וחשיבות בחיי האדם.

כנגד התפיסה הזו, הציג הרב חנוך את הגורסים שבכל חול יש קודש, שרק הוא נותן את הצידוק לקיום החול ולעיסוק שלנו בו. כדוגמה הובא במאמר שבעלי התפיסה הזו יצטרכו לומר שבכל חילוני יש אמונה נסתרת, ושיש קדושה עליונה במדינה חילונית.

ענין אמונתם או אי אמונתם של חילוניים, ומשמעותה של מדינה חילונית, הם וודאי נושאים מורכבים בפני עצמם, אבל אינני בטוח שבדיוק הבנתי את הדיון. נראים הדברים שנבחרו הביטויים אמונה נסתרת וקדושה עליונה, כדי להדגיש שאין המדובר על משהו גלוי וניתן להיתפס.

לי באופן אישי נראה ברור שאין בעולמי דבר שאיננו שייך לקב"ה. כל פעולה נכונה היא פעולה שבורא העולם חפץ בה, והרי לא יתכן שלא יחפוץ בה, אם היא אכן נכונה. יחד עם זאת, אינני רואה צורך לדבר על קדושה נעלמת המצויה בדברים. אני חושב שבכל דבר יש קדושה גלויה וברורה, אם הוא רק נעשה מתוך ערכים נכונים של חיים, וחסד צדקה ומשפט, שהם ערכים אלוקיים במובהק. ובכל דבר יש גם טומאה גלויה וברורה, אם הוא מנוגד לחיים, או לחסד צדקה ומשפט.

הקדושה לפי הבנתי איננה משהו הזר לחיים, ומייצג משהו נעלם ונסתר. הקדושה היא החיים בעצמם, כל זמן שהם מבטאים את הטוב והנכון מנקודת מבט אלוקית-תורנית.

בואו ונראה כיצד התורה מסתכלת על בית הדין, שבו מטפלים במריבות של בני אדם על קצת או הרבה כסף. (דברים א' ט"ז-י"ז) שמוע בין אחיכם, ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו. לא תכירו פנים במשפט, כי המשפט לאלוקים הוא. העניינים האנושיים הכי קטנים הם חשובים עד מאד, מפני שיש בהם ערכים אלוקיים של ממש.

גם הפעילות הנכונה של האדם הפועל לפרנסתו ולרווחתו הנפשית והגופנית, הם ביטוי והגשמה של ערך קדוש, והוא החיים בעצמם, שהרי בורא העולם הוא מלך חפץ בחיים. וכך אמרו חז"ל באבות דרבי נתן פי"א, כשם שהתורה ניתנה בברית, כך המלאכה ניתנה בברית.

אינני מכיר כלל את הרב ליכטנשטיין, ואין לי שום מושג בספרות אנגלית, אבל אם יש שם גם ביטוי יפה וראוי לערכים נכונים (ובלי לדעת אני מתרשם שכן), והרב ליכטנשטיין ידע מספיק כיצד לברור שם את האוכל מתוך הפסולת (שאני מתרשם שהיא נמצאת שם במידה גדושה), אז גם ספרות אנגלית יכולה להיות קודש.

תודה לדודי על ההזדמנות לקרוא ולחשוב יחדיו, ותודה לכל הכותבים והקוראים המעשירים את חיינו ומוסיפים לנו טעם.