חג האסיף
יש כל מיני אפשרויות לתאר את החג
שנחגוג מחר. יש את אלה שאומרים שבועס', ואז עולה זכרונו של המשגיח שמנופף באצבעו, צווח,
שהלילה הזה כל אחד יכול להתאמץ ולהשיג מה שבכל השנה אי אפשר. והוא צודק. דורש, שהלילה
כולו יעבור בתענית דיבור. דורש, שהלילה הזה הוא לא רוצה לעשות כל חצי שעה את הסיבוב
הקבוע לאסוף את הבטלנים מהחוץ או מהחדר אוכל.
יש את אלה שאומרים שבועות, רגיל. שמעלה
טעם של קפה בפה. וגם מזכיר לי, כמה מוזר זה לטרוף ערמות של עוגות גבינה עם עיניים
עצומות. שאתה מנסה להבין מה ממתין לך בפנים העוגה, אבל אתה עייף מידי לבדוק. בעצם כל
מה שיביאו לך בשעה הזאת אתה תאכל. כי בכלל לא בטוח שאתה באמת ער..
ויש את החג הזה ש..בועות. עם הדגש על השין,
שאת ה-וועות אתה בקושי שומע. זה כבר חג אחר לגמרי. זה עם
רב ספרדי שנותן דרשות ארוכות, ממש אחלה חג. רק צריך לזכור להביא כריות ושמיכות
לבית הכנסת, אל תגידו שלא הזכרתי לכם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה