שו"ת Mail (הרב זאב קצנלבוגן) - פרשת יתרו תשע"ג

כפיה דתית

שאלה:

לכבוד הרב זאבי היקר. קודם כל תודה על הפינה המוצלחת שלך. רציתי להעלות נושא אולי חריג, מה הסיבה שאנחנו כציבור חרדי מתנגדים להפעלת תחבורה ציבורית בשבת בערים חילוניות? האם אנו מונעים בזה חילולי שבת? כלל לא בטוח. אז למה בעצם לא לאפשר לחילונים לעשות מה שהם רוצים? אנחנו מחפשים לכפות עליהם לשמור מצוות?

הרב זאב קצנלבוגן:

שלום לך. ראשית אני שמח שאתה נהנה מן הפינה. תודה על המחמאות, תמיד נעים לשמוע.

דרכה של פוליטיקה שהיא עשויה להציף אפילו נושאים אמיתיים... אין ספק שרבים מן הנושאים הצפים בתקופת בחירות הם פופוליסטיים וכל מטרתם היא גריפת קולות, אך למרות כל זאת לא מן הנמנע שיצופו גם נושאים אמיתיים הדורשים הבנה. כזה הוא הנושא שאתה מעלה שצף על פני השטח לאחרונה מסיבות כאלו או אחרות, אבל בכל זאת כדאי להבינו.

חשוב לי להדגיש, כל מה שאכתוב מגיע ככיוון חשיבה בלבד. איני מתיימר להיות שופרם של... ואיני מתיימר להקיף את הנושא מצדדיו ההלכתיים.

דומני שבמציאות העכשווית, בה לצערנו מרבית עם ישראל היושבים בציון אינו שומר שבת כהלכתה, אין זה מתפקידנו לשמור שלא ייסעו בתחבורה ציבורית בשבת. כמובן שנשמח כולנו שבניו של הקב"ה יעשו את רצונו מתוך שמחה, אך הדרך לפעול לכך עוברת כנראה בצירים אחרים ולאו דווקא במניעת דברים שהם יעשו אותם בלאו הכי בצורות אחרות. אך הייתי מעוניין להסב את תשומת לבך לדבר אחר, שאולי בקלחת הבחירות קצת נשכח. רבים נוטים להציג את המפלגות החרדיות כמפלגות סקטוריאליות העסוקות אך ורק באינטרסים פנימיים שלהם. זה נכון כמובן שהמגזר החרדי עסוק בשמירה על עצמו, אך דומני שלא הרבה מודעים לכך שלחרדים כמגזר (לא כמגזר פוליטי) יש אג'נדה לגבי כלל החברה הישראלית. כאנשים תורניים יש לנו תפיסה כוללת של עם, יש לנו תפיסה רחבה כיצד העם הזה צריך להיראות. תיכנסו לביתם של גדולי ישראל באשר הם ותראו את האכפתיות הכנה שלהם מכל אדם יהודי באשר הוא. גם אם המצב אינו ממש כפי שהיינו מצפים יש לנו תפיסה כיצד צריך להתנהל המצב הקיים.

מגדל אייפל בצרפת, פיזה באיטליה, מגדלי התאומים (זיכרונם לברכה) ולהבדיל הכותל המערבי, מהווים כולם נכסי תרבות. נכון, נכסי תרבות מתורגמים גם לכיס בכך שהם מושכים המוני תיירים ומניבים ברכה כלכלית, אך יש להם ערך מוסף החשוב לעיתים הרבה יותר מכסף. הם מגבשים את האומה, נותנים לה את הכבוד הלאומי שלה והופכים להיות חלק בלתי נפרד מן הייצוג שלה. מדינות משקיעות סכומי עתק ללא כל פרופורציות בנכסי התרבות שלהם על חשבון משלמי המסים ועוד דברים אחרים, אך ורק כדי לעצב נכון את תדמיתה של מדינתם. נכסי תרבות אינם רק פיזיים וגיאוגרפיים, הם גם - ואולי בעיקר - נכסי רוח.

לרבים מאד במדינת היהודים חשוב צביונה היהודי של המדינה. אנשים אלו אינם בדווקא שומרי מצוות, אך צביון יהודי חשוב להם. כאשר דמות ייצוגית של מדינת ישראל מתארח בארמון האליזה בצרפת או בבית הלבן בוושינגטון, תמיד יגישו בפניו ארוחה כשרה. יתכן מאד שבביתו שלו הוא אינו מן המקפידים הקיצוניים בענייני כשרות... אבל כרגע הוא מייצג, הוא אינו אדם פרטי, הוא מייצג מדינה שיש לה צביון יהודי, ויהודים אוכלים כשר!

שבת היא צביון יהודי! כל גוי בכל חור בעולם מודע לכך שאחד מן המאפיינים הבולטים של העם היהודי זו השבת. באופן פרטי שכל אחד יעשה מה שהוא מבין, אבל חשוב לנו מאד ולא רק בשבילנו אלא כתפיסה רחבה של עם ושל תרבות, שמבחינה ציבורית תיראה מדינתנו בעלת צביון יהודי!