לכוון אל המטרה
יוסי פישר
בפרשתנו פרשת בא, אנו קוראים על משה ואהרן שבאים ומבקשים מפרעה לשחרר
את בני ישראל ממצרים כדי ללכת ולעבוד את ה' שלושה ימים במדבר, וכשהם מאיימים עליו
במכת ארבה והוא משלח אותם מעל פניו, באים אל פרעה כל עבדיו בטענה "עד מתי
יהיה זה לנו למוקש? שלח את האנשים ויעבדו את ה' אלוקיהם! הטרם תדע כי אבדה
מצרים?!". פרעה משתכנע מהטענה ורוצה להיענות לבקשת משה ואהרן, אך כשבאים משה
ואהרן ואומרים לו "בנערינו ובזקננו נלך" – כולנו ביחד כולל הילדים
והצאן, פרעה לא מוכן, והוא מסביר מדוע: "ראו כי רעה נגד פניכם", ומביא
רש"י מדרש אגדה, שפרעה ראה כוכב אחד ששמו רעה והוא סימן לדם והריגה, וכוכב זה
עולה לקראת בני ישראל במדבר. אמר להם פרעה, אני חס עליכם שלא תמותו.
וזה לכאורה לא מובן. הרי בפרשת שמות מביאה התורה את דברי פרעה "הנה
עם בני ישראל רב ועצום ממנו, הבה נתחכמה לו פן ירבה, והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף
גם הוא על שנאינו ונלחם בנו ועלה מן הארץ", ושם מסביר רש"י שהחשש של
המצרים היה שבני ישראל יעלו אותם מן הארץ, ולכן הם התחילו להעביד אותם ולרדות בהם
ולהרוג אותם, כדי שלא יילחמו בהם. אם כן, מדוע עכשיו חושש פרעה שבני ישראל ימותו
במדבר? אדרבה, הרי זה מה שהוא רוצה. זה יפתור לו את כל הבעיות.
נראה שהתשובה לכך היא פשוטה, ואנו יכולים לראות אותה לפעמים גם על
עצמנו. יש ואדם מתחיל מהלך חיובי מסוים על מנת להגיע למטרות מסוימות, מסמן לעצמו
את הדרך ומתחיל ללכת, ופתאום באמצע הדרך צצים מכשולים ורעיונות שונים איך לשנות את
הדרך או לסטות ממנה קצת... כל אחד יכול להסתכל על עצמו, למה הוא בחר לבוא לישיבה,
מה הוא רצה להשיג, והאם הוא אכן נמצא בדרך למטרה הזו או שלא...
זה בדיוק מה שקרה לפרעה. אמנם בהתחלה הוא רצה שבני ישראל יאבדו ויסתלק
ממנו האיום שלהם, אבל אחרי שהוא התרגל לבני ישראל כעבדים הוא כבר לא מוכן לוותר
עליהם. הייתה לו מטרה, אך הוא שכח ממנה ובנה לעצמו מטרה חדשה, וכאן בדיוק הייתה
הנפילה הגדולה שלו.
כל הכבוד יוסי, מאמר מצוין ומעודד...
השבמחק