ראש הישיבה שליט"א - פרשת שמות תשע"ג

יהודי: תפקיד!

מורנו ראש הישיבה, הרב ברוך צבי גרינבוים שליט"א

"ויגדל הילד ותביאהו לבת פרעה ויהי לה לבן ותקרא שמו משה... ויהי בימים ההם ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם, וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו... ויצא ביום השני והנה שני אנשים עברים ניצים ויאמר לרשע למה תכה רעך, ויאמר מי שמך לאיש שר ושופט עלינו... ויירא משה ויאמר אכן נודע הדבר" (שמות ב, י-יד)

הבה נתבונן בדבריהם של שני הניצים בטענתם למשה "מי שמך - והרי עודך נער (רש"י), והרי לכאורה טענה צודקת היא. היעלה על הדעת שיבוא נער צעיר לימים ויטיף מוסר נוקב למבוגרים ממנו?

יהודי נותן – יהודי בריא

"וירא משה ויאמר אכן נודע הדבר" - נודע לי הדבר שהייתי תמה עליו, מה חטאו ישראל מכל שבעים אומות להיות נרדים בעבודת פרך, אבל רואה אני שהם ראויים לכך" (רש"י).

ואנחנו תמהים מדוע מוצא רבינו משה בתשובתם של  דתן ואבירם, את התשובה לשאלה מה חטאו ישראל מכל שבעים האומות להיות בגלות? האמנם תשובתם המחוצפת היא נוראית כל כך שמצדיקה גלות קשה כל כך של היהודים?

כאן מגלה לנו התורה יסוד נפלא בתפקידו של כל יהודי עלי אדמות.

על המילים "ויגדל משה" שואל רש"י: והלא כבר כתיב ויגדל הילד (פסוק י),ומתרץ: "אמר רבי יהודה, הראשון לקומה והשני לגדולה שמינהו פרעה על ביתו".

למדים אנו שה"ויגדל" של משה, אינו גדילה פיזית, אלא גדילה ע"י תפקיד שקיבל משה.

ברור הדבר שרצף הפסוקים "ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם" מלמד אותנו שאין המינוי של  של משה, היא גדולה גשמית גרידא, אלא שעלייתו הרוחנית של משה, גדילתו וגדולתו, באו לידי ביטוי אמיתי בכך שיצא אל אחיו והתבונן בסבלותם, "נתן עינו וליבו להיות מיצר עליהם" (רש"י).

תפקידו של כל אחד מאיתנו, היהודים הקדושים, להאיר עולם ולגלות כבוד שמים בכל מקום שאנחנו מגיעים אליו. יהודי בא לעולם כחלק מגוף שלם וגדול הנקרא עם ישראל, כנסת ישראל. הוא ערב לכלל ישראל ועליו לשים לב כל חייו, היכן הוא יכול להתחבר עם כלל ישראל ולהיטיב איתו. חוש הצדק והיושר, האמת והמוסר, הטוב והנכון, טבוע בכל אחד מאיתנו, וכשאנו עומדים על האמיתות האלו בתוכנו, עלינו לפעול למען כלל ישראל, לתקן עולם במלכות ש-ד-י.

אמור מעתה, מהיכן אנו יודעים שמשה גדל, אנו יודעים זאת מכך שיצא אל אחיו וראה בסבלותם, ומכך שהציל יהודי מוכה מידו של מצרי אכזרי.

פעמים רבות אנו נוכחים לדעת ולזהות, מתי בחור צעיר מגיע להישגים עם עצמו, ולרמת תפקוד נאותה. זה קורה בזמן שהבחור הצעיר הפסיק לחשוב רק על עצמו, והתחיל לחשוב גם על זולתו... ברגע שבחור צעיר או בוגר שכזה מפסיק "להאשים" את הסביבה ולבכות על העבר, ומתחיל להיטיב עם סביבתו כשפניו לעתיד, זה סימן של בריאות ושפיות. כח זה של רצון להיטיב עם הזולת, טבוע הוא בנפשו ונשמתו של האדם הבריא וככל שישתלם האדם עם עצמו, הוא ירצה להיטיב לזולתו. אמור מעתה: יהודי נותן – יהודי בריא.

שר ושופט!

טענתם של דתן ואבירם "מי שמך שר ושופט עלינו" אין לה מקום כלל וכלל אצל יהודי, אפילו אם המוכיח והמתקן הוא נער צעיר לימים.

כל יהודי ואפילו נער, הוא אכן שר גדול ושופט של צדק בעולמו של הקב"ה, ומוטלת עליו החובה להיות אחראי על בירור האמת כשופט, ועל הוצאת האמת הזו מהכח אל הפועל ככוחו של שר גדול.

כשיהודים לא עומדים על תפקידם, ואינם מבינים שהם באו לעולם עם תפקיד מחייב של "ממלכת כוהנים וגוי קדוש", יהודים אלו נמצאים בגלות בתוך עצמם.

יהודי שאינו טוב ומיטיב, ועסוק רק בעצמו ולא מסתכל היכן הוא יכול לתקן עולם, ראוי לו להיות בגלות בין הגויים ולסבול יותר מכל שבעים אומות. "אכן נודע הדבר", אומר משה רבינו. אם יהודים מתנהגים בצורה לא ראויה, וכשמעירים להם, הם שוללים את הלגיטימיות של היהודי המוכיח אותם, באומרם "מי שמך?" הם ראויים לגלות ולסבל בין הגויים, אולי אז, ירגישו את סבלם של האחרים וירצו לצאת מהגלות כדי לתקן עולם.

תפקיד של יצירה

שבועות אלו שאנו עומדים בהם, נקראים בפי חכמי האמת "ימי השובבי"ם". שבועות אלו שבהם אנו קוראים בתורה את פרשיות יציאת מצרים, מסוגלים הם – כך בפי חכמי הסוד – לתיקונם של עניינים "יסודיים" באורחות חייו של יהודי. כח היצירה הגדול הנמצא בגופו של כל אדם בכלל, ויהודי בפרט, הוא כח המסוגל לברוא עולמות וליצור חיים. הידיעה הגדולה שכח זה ניתן לנו כדי ליצור חיים ולבנות עולמות מתוקנים, היא ידיעה מרכזית מאד המלמדת על תפקידו הגדול של היהודי, תפקיד של יוצר, תפקיד של בונה, תפקיד של מתקן עולם. כוחות גופניים אלו של יצירה הם אוצרות נצח שנתן היוצר הגדול לבני האדם, ואל לנו, היהודים מתקני העולם, אור לגויים, לבזבז כוחות אלו לשווא במקומות שאין בהם יצירה ובנין, אין בהם נתינה אמיתית אלא לקיחה...

להאיר לאחרים

"איש את רעהו יעזורו, ולאחיו יאמר חזק".

גם בזמנים שאנחנו עדיין ב"גלות מצרים" הפרטית שלנו, אם נרגיש שאנו לא לבד שם, אלא אנו נמצאים בתוך רבים שמאוחדים באמת, ורוצים לצאת מהגלות, נוכל לחזק האחד את השני, ולהאיר אחד על השני, ולתת כח איש לרעהו להתמודד ולהצליח.

כל אחד מאיתנו, עבר ועובר בדרכו המיוחדת ניסיונות וקשיים בחייו, הצלחות וכישלונות.

תפקידינו כיהודים לקחת את הצלחותינו וניסיונותינו הייחודיים שלנו ולהאיר את דרכם של חברינו היקרים, שעדיין לא זכו לטעום את טעמה של ההצלחה. הצלחת טעמו של לימוד מתוק, קירבת האלוקים בתפילה מרגשת, טעמה של שבת קדושה ומאירה, טעמו של חסד אמיתי והטבה עם חבר, שמחה של מצווה, ויושרן של המידות הטובות.

לכל אחד מאיתנו, יש דבר ייחודי ומיוחד שרק הוא – אם רק יתאמץ לגלות אותו – יכול לתקן איתו עולם.

זאת עלינו לדעת, ידידים אהובים. הניסיון מראה שדווקא אנחנו, שעברנו דרך לא פשוטה, דרך מרתקת, נוכל להצליח כשנעמוד על דעתנו, להגיע להישגים גבוהים מאוד בתיקוננו העצמי, ולבסוף בתיקונו של עולם. מפני שאנחנו אמיתיים יותר, רגישים יותר, בעלי ניסיון ומלומדי מלחמה...

רק אנחנו, נוכל לחזק איש את רעהו, ולומר כל מאיתנו לחברו: חזק!