"היום שאחרי..."
אבי פורמן
עד שלא
הורכבה הממשלה זה עדיין "היום שאחרי הבחירות", כך שעדיין רלוונטי לתאר
לכם קצת את מוצאי יום הבחירות במטות של המתמודדים השונים.
בשעה
שמונה מתחילים להתפרסם התוצאות של המדגמים השונים, במפלגה מסוימת יושבת קבוצה של
28 אנשים, שיודעים שעוד כמה ימים יצטרכו לוותר על הכסא בלשכה ועל הכסא באוטו
שהאזרחים קנו להם באמצעות תשלומי המע"מ. אותה קבוצת אנשים חושבת איך בדיוק הם
מודיעים לכל המקורבים להם שמהיום הם מחפשים עבודה, ואולי הם גם התחילו לחשוב איך
הם הגיעו למצב הזה. החכמים יותר שביניהם התחילו לשאול את השאלות כבר כשהורגשה
הירידה בסקרים, אבל לכולם ברור שהיום כבר מאוחר, האזרחים אמרו את דברם. עכשיו כבר
מאוחר מידי לשנות, כך המערכת עובדת, יש את הזמן של העשייה ויש את הזמן שאוכלים את
מה שמבשלים. בשעה עשר או קצת יותר מאוחר האנשים מתפזרים בתחושות החמצה, עד שהאחרון
מכבה את האור על המפלגה.
במטות
המתמודדים האחרים יש את אלו שעכשיו תופרים לעצמם חליפות שרים, ומיד כשהחלו לזרום
התוצאות המשמחות הם התיישבו לכתוב את נאומי הניצחון שלהם, וכלי התקשורת מתייצבים
לשמוע את הדרך שהגיעו להישגם. בשבילם אותו יום היה סיום של תקופה מאומצת במרוץ
להשיג כמה שיותר מצביעים וכוח פוליטי שיעמדו מאחוריהם ביום שאחרי. מה שדחף אותם
קדימה הייתה הציפייה לעתיד.
הציפייה
לעתיד והחכמה לעשות מעשים היום שישפיעו על העתיד לטובה, זהו סוד ההצלחה. מהצצה
בפרשת השבוע ניתן לראות את יתרו מייעץ למשה על הקמת גוף שישפוט את העם בצורה יעילה,
שאם לא - "נבול תיבול גם אתה גם העם הזה אשר איתך". כמובן שראיית העתיד
חייבה את משה להתנהל בצורה חכמה ולקבל את דבריו. מעשה זה היה כה גדול שזכה יתרו
שנקראה פרשה על שמו. לאחר שראה יתרו שנעשתה עצתו קם והלך לו, ובזה הסתיימה לה
תקופה מסוימת שיתרו ליוה את העם החדש והבלתי מנוסה.
גם אצלי
מסתיימת תקופה בחיים, בדרך לתחילתה של תקופה אחרת, והמעבר הזה מעורר אותי לסכם
ולהסתכל האם קיבלתי דברים משמעותיים? האם יש לי מטען לקחת איתי? השבוע התחלתי
לאסוף מהארון בישיבה דברים, כשאני חושב על כל פריט איפה אני שם אותו בבית החדש
שלי, איכשהו קרה שנעצרתי לחשוב גם איפה אני שם את כל הדברים הרוחניים שקיבלתי
בישיבה, איזה דברים אני באמת רוצה לקחת איתי, וגיליתי שיש המון! ישנם דברים שלא
ידעתי שהם קיימים בכלל והופתעתי שיש לי אותם, דברים שקיבלתי בלי ששמתי לב מעצם זה שהייתי
בישיבה ו"בסביבה התורנית". מאידך מצאתי עוד הרבה דברים שהייתי רוצה
לאסוף מהם עוד ועוד. אם אכנס לפרטים, למאמר הזה יהיה סוף רק בעוד עשר גיליונות של
זו דרכנו, אבל אני רק יכול להמליץ לחבר'ה: תנסו לחשוב מידי פעם גם על היום שאחרי
ולנסות לאסוף כמה שיותר מהשיחות בישיבה, מאנשי הצוות המובחר שיש להם הרבה להעניק
לנו, מהאווירה החברתית המעולה שיש במקום הקדוש הזה, מהקשר הבלתי האמצעי עם הרב
שמאיר פנים לכל בקשת תמיכה ועזרה. זכינו להיות בחממה שיכולה לתת לנו את הפירות
המשובחים ביותר שנוכל להפיק מעצמנו, תתחילו לקטוף כי ביום שאחרי אפשר רק לכתוב רק
נאום הפסד...
עכשיו אני
מרגיש צורך לכתוב נאום ניצחון... ואני מודה לכל אנשי הצוות שעזרו לי להגיע אליו
ובמיוחד לרב שעזר לי להגדיר מהו ניצחון, וכמובן לכל החבר'ה - שלעמוד על קו הסיום
בלעדיהם היה בלתי אפשרי. בעז"ה אל קו הסיום שלי אגיע ביום שני, ואני גאה להגיע
אליו אחרי שסימנתי וי ענק על הרבה מאד מטרות. אני מאחל לכולם להגיע לרגעים אלו, עם
אותן תחושות של סיפוק ומיצוי ואף יותר, ולא חלילה כאותם אנשים שבמוצאי הבחירות
מחפשים לעצמם עבודה חדשה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה