הלל עזרא - פרשת שמות תשע"ג

הרכלן (חלק ב')

הלל עזרא

בשבוע שעבר עקבנו אחרי דמותו של הרכלן המושבע מנדל'ה קורצמאכער. אדם תאב ידע, תאב נייעס ומעל הכל, נהנה לחלוק את החדשות עם חבריו הבטלנים, ולדון איתם על המדוכה ימים ולילות על דברים העומדים ברומו של בטלן. עצרנו בפרשיה האחרונה שעסקה בסיר הצ'ולנט הקלוקל. מתפללי בית הכנסת שטעמו ממנו ב"קידוש" לאחר התפילה, חטפו כאב בטן קטלני שהשכיב אותם מספר ימים בביתם. לאחר שוך הסערה נפתחה מערכת דיונים אודות הסיבה שגרמה לתבשיל להבאיש. במרכז הדיונים עומד, כמובן, מנדל'ה מיודעינו. שבוע סוער עבר על קהל המתפללים של בית הכנסת המרכזי "ישועות יעקב". שבוע שבו רעשה וגעשה השכונה, אך ללא תוצאות ממשיות. שום קצה חוט לא עלה בידו של מנדל'ה, שום קצה חוט שיוביל אותו אל הגורם המזיק.

***

"ליל שישי", ערב שבת פרשת וישב.

רע'ב אייזיק זוננשיין, המכונה בפי כל "הגביר", עמד במרכז סלון ביתו כשידו האחת אוחזת בשפופרת הטלפון וידו השניה מתנופפת בלהט. אם את שאר הסועדים בבית הכנסת העסיקה הפטפטת הזולה שנסובה אודות ההשערות הפרועות שהועלו סביב העניין, הרי שאצל רע'ב אייזיק הגביר העסק היה כבודו האישי שנרמס. שנים על גבי שנים הוא מהלל באוזניו של מחותנו האמריקאי את איכותו הבלתי מתפשרת של הצ'ולנט המהולל שעולה על שולחנותיו של בית הכנסת. והנה, בצורה שלומיאלית, נזדמן המחותן לארץ בדיוק באותה שבת 'היסטורית' ונפל למשכב בן יומיים כשאגב כך הוא מפסיד את הטיסה בחזרה לארצות הברית. "הגביר" לא ידע היכן לטמון את פניו מרוב בושה וחיפש דחופות מוצא מכובד מן הסבך. בעברו השני של הקו הייתה המחותנת שזכתה להרצאה שלימה מפיו של הגביר עם הסברים מנומקים כיצד בדיוק באותו השבוע ברחה הטבחית לחופשה בלתי מתוכננת בצפון, והפקירה את מלאכת הבישול בידיה הבלתי מיומנות של בתה הרשלנית. האמת הייתה שהגביר מעולם לא ידע מי היא הטבחית, וודאי שלא ידע על יציאה לחופשה כזו או אחרת.

גם מנדל'ה שעמד מתחת לחלון, לא ידע על כך. באותו הערב נתקפה הגברת במיגרנה קטלנית ולא הניחה לו לשוחח בטלפון עם ידידו, זושא פפרקורן, ולנתח איתו את הסוגיה הרת הגורל. בצר לו, הסתובב מנדל'ה בין סמטאותיה המוארות קמעה של שכונת מאה שערים, בעודו תר אחר קמצוץ של בטלנים איתם יוכל לחלוק את ממצאיו האחרונים. כנראה יד משמיים הובילה את מנדל'ה המשועמם אל מרגלות ביתו של הגביר בדיוק ברגע בו סח רע'ב אייזיק למחותנתו אודות החלפתה של הטבחית המקורית. מנדל'ה כמעט נחנק מרוב התרגשות, בהחלט התקדמות מפתיעה! מבלי לבזבז אף רגע, רץ מנדל'ה לקצה השני של השכונה שם שכן הקיוסק "מטעמי ליל שישי" כשבחצרו מתאספים בקביעות חבורה מכובדת של נייעסנים מהשורה הראשונה איתם יוכל לחלוק את המידע הקריטי.

תוך חצי דקה מאז דרכה כף רגלו של מנדל'ה במפתנו של הקיוסק, הפכה החצר למרכז דיונים פעיל. החבורה דנה ודשה בעניין כאשר מנדל'ה מפזר רמזים עבים אודות זהותה המסתורית של הטבחית. אך לאחר חמש דקות הגיע לייזער מרצבאך וטען שבכלל לא מדובר בטבחית אלא בטבח ולמיטב ידיעתו, הוא הכין את הסיר בשבוע האחרון ולא אף אחד אחר. אך לא איש כמנדל'ה ייפול לייאוש. ממש כמו עורך דין ממולח שינה כיוון ועבר לתיאוריה הבאה. שבוודאי גולד'ע הקבצנית שמסתובבת תדיר בינות לסירים בערב שבת ועושה סבב "טועמיה", דחפה את ידה הנגועה לתוך הסיר והדבירה את התבשיל. אבל אולי, בעצם, ידו של מוישה רנד במעל והוא רוקן בזדון קופסת שימורים מהתוצרת ה"ציונית" של הרב לנדאו לתוך הסיר. אם כי במחשבה שניה ושלישית, בהחלט ייתכן שבחורים מישיבת המקובלים "שושנים לדוד" הסמוכה התגנבו באישון לילה אל המטבח כשבידיהם סחורה מזויפת מתוצרת מזרחית והחליפו בין הסירים... בשלב הזה מנדל'ה החליט שהשאיר לסובבים מספיק חומר למחשבה ומיהר לעבור אל התחנה הבאה.

המערכה השניה התרחשה בפתחו של בית הכנסת ישועות יעקב, בו התרחש האירוע החבלני בשבת האחרונה. קומץ קשישים ישבו על ספסל בחצר בית הכנסת החשוך והביטו ניכחם בעוברים והשבים תוך כדי שיחה קולחת עשירה בהמהומים ונפנופי ידיים. מנדל'ה כמעט סב על עקביו באכזבה כאשר שמע מאחוריו את קולו הצרוד של פינחוס זילברצייג: "לאן אתה בורח רע'ב איד?! לא תספר לנו וואס די נייעס?!". לבקשה כזו קשה למנדל'ה לסרב ותוך מספר רגעים הוא שוקע בדיון ער עם החבורה הקשישה שסביבו. מבלי משים התאספה מסביב קבוצת אנשים והאזינה בעניין להשערות שהופרחו לחלל האוויר. לפתע עלה בראשו של מנדל'ה רעיון. הוא החליק את פיאותיו בתנועה מעגלית פעם ופעמיים כדי לתת לרעיון להנביט במוחו הקודח טרם שחרר לאוויר את ההשערה ההגיונית שאולי בעצם שעון השבת הוא שהתקלקל, וסיר הצ'ולנט שלא עמד בקור הירושלמי הקדיח תבשילו. "לא ייתכן!", אמר אחד הישישים שישב בקצה הספסל, "במו עיני ראיתי את הגבאי קונה שעון חדש ומתקין אותו במטבח מעל הבלעך".

מנדל'ה המהם מתחת לשפמו "אז כנראה מישהו החליף את השעון הח..." מנדל'ה קטע את המשפט באמצעו, אך כבר היה מאוחר מידי. הקבוצה שעטה לעבר המטבח ופרצה את הדלת בחדווה. תוך מספר שניות יצא ז'לוב צעיר מהחדר החשוך כשהוא מנופף בשעון שסרח מול פניהם של הנקהלים. מישהו הביא פנס ותחת אורו הקלוש יכלו כולם לראות את הכיתוב: "שייך למשפחת קורצמאכער"... למנדל'ה לא נותר אלא להוציא את המטפחת מכיסו ולקבור בה את פניו הלוהטים. איך הוא שכח שבמו ידיו הוא 'שאל' את שעון השבת מבית הכנסת?! איך לא השגיח כאשר ילדו הקטן שנשלח להשיב את השעון למטבח, התבלבל והחזיר את השעון המקולקל לבית הכנסת?!

נשאיר את ה"פוטש" שנעשה למנדל'ה בידיהם האמונות של פרחי השכונה...

***

הרכלן. בדרכך כלל מדובר באדם משועמם, שבינו לבין מעש מועיל פרושה תהום אינסופית. בהעדר תעסוקה הולמת, הוא פונה בלית ברירה אל פינותיה האפילות של התעסוקה, ומתעסק ללא הרף בצפונותיהם של הבריות. העיסוק האובססיבי הזה מוביל אותו לא פעם לעסוק בדברים פעוטים וחסרי ערך כאשר הוא גורר את הסובבים אותו אל מעגל הקסמים האווילי הזה. אך דווקא זה פועל נגדו כבומרנג. כאשר הוא מנפח דבר פעוט כמו סיר צ'ולנט שהתקלקל ומערב את כל השכונה בעניין, אז כשמתבררת האמת, משתמשים בה הסובבים אותו באותן פרופורציות שהוא עצמו יצר.

ואז זה עוצמתי יותר!, משפיל יותר! וכואב יותר!