שו"ת Mail (הרב זאב קצנלבוגן) - פרשת שמות תשע"ג

החטא (ושכרו) ועונשו (2)

שאלה:

בשבוע שעבר נכתבה בפינה זו דבר שנראה לי מוזר, ואולי אפילו שגוי. הרב כתב שהמציאות שבני אדם חוטאים מלמדת אותנו שתופעה זו היא חלק מהתוכנית של הקב"ה, ושאנחנו אמורים להתייחס אל החטאים כדבר שמסוגל לחזק את הקשר שלנו עם אלוקים. האם זה אומר שעלינו לחטוא מדי פעם כדי לחזור אחר כך בתשובה ולחזק את הקשר שלנו עם אלוקים? הייתי שמח לקבל הסבר על הדברים, ולהבין שלא הבנתי נכון...

הרב זאב קצנלבוגן:

למען האמת אני די שמח עם שאלתך. חששתי בשבוע שעבר שתשובתי תגרום חלילה ללגיטימציה לחטאים. זו גם הסיבה שסיימתי את תשובתי הקודמת במשפט "זו התוכנית של הקב"ה. אבל כיצד אנחנו צריכים להתייחס אליה, אולי נרחיב בע"ה בפעם הבאה." כלומר, גם אם הקב"ה נתן לנו פתח לחטאים אסור לנו בשום פנים ואופן "לקנות אותו"... ולכן אני ממש שמח שאתה נותן לי את האפשרות להשלמת הדברים.

בעבר, כנער מתבגר, מצאתי את עצמי בויכוח מול הורי. רציתי לעשות רשיון נהיגה בזמן שהורי לא ראו זאת בעין יפה באותה העת. כיון שהייתי נער עקשן עשיתי את הדבר למורת רוחם של הורי. הם, מצידם, נהגו בי בחכמה יתירה. כשהם הבינו שאני סגור על הנושא, הם אמנם לא החלו לשמוח עם המעשה, אבל הם התעניינו בצורה כנה בהתקדמות שלי והאם אני מרוצה או לא. התחושה שהם נתנו לי הייתה מעצימה. לא זו בלבד שאני עושה את מה שאני מעוניין בו, אלא אני אף מחזק את הקשר שלי עם הורי. במקום להסתיר ולהתחבא הפך הדבר הזה בעצמו למחזק קשר ביני ובין הורי...

דבר מצוי הוא ויכוח בין הורים וילדים. מצוי הוא יותר אצל הנערים המתבגרים. פעמים רבות הבן מעוניין בדבר שהוריו אינם מעוניינים בו מסיבה כלשהי. אך אם תרשו לי, בדרך כלל יש הבדל משמעותי בין דעתו של הנער ובין דעתם של הוריו. בעוד שהנער מתעסק אך ורק בעצמו וברצונותיו העכשויים, הוריו, מעבר לדעתם האובייקטיבית בנושא, יוסיפו לשקלול הנתונים גם את נושא הקשר. הורי למשל הביאו את נושא התקשורת איתי בשקלול הנתונים, מעבר לעובדה היבשה שהם לא היו חפצים בלימודי הנהיגה שלי באותה תקופה. דבר שגרם להם להתנהג כפי שהתנהגו, ועל כך יבורכו...

חברים. הורים מסוגלים לחשב גם טעויות כמקדמי קשר, אך כמה ילדים אנו מכירים שמסוגלים לכך? כמעט ולא. כמובן שכבוגר אני מצטער על עגמת הנפש שגרמתי להם אז. הקב"ה מסוגל לחשב את החטאים, אם חלילה קרו, כמקדמי קשר, אך כמה אנשים אנו מכירים שמסוגלים לכך? אין! כשאדם חוטא הוא מתנהג כאותו נער שמתעסק אך ורק בעצמו וברצונותיו העכשויים! על זה אמרו חז"ל "אין אדם חוטא אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות". אוי כמה אנחנו מצטערים כבוגרים, לאחר שעוזבת אותנו אותה רוח שטות, על עגמת הנפש שגרמנו.

בואו לא ננצל את הפתח המדהים הזה שפתח לנו הבורא, הפתח שנקרא "במקום שבעלי תשובה עומדים..." (אני כמובן מתכוון לפני החטא. לאחריו, זו הברירה היחידה שיש בידינו). הצער ועגמת הנפש הנגרמים כתוצאה מן החטא אינם שווים זאת. מה גם שההיסטוריה מלמדת שדי קשה להשתמש בו. אתן לכך דוגמא אחת.

כל בר דעת מבין שאדם הראשון לא היה ילד. אדם הראשון לא חטא רק מפני שהתחשק לו. סביר להניח שהייתה לו איזו תפיסת עולם בחטא. אחד ההסברים הוא, שאדם הראשון הבין את חשיבותה של ההתמודדות והבחירה החופשית ורצה להעצים אותה על ידי החטא. כולנו מכירים את הקושי להתמודד לאחר נפילה, את הקושי הזה חיפש אדם הראשון. אולי הוא חיפש את טעמו המתוק של המשפט "במקום שבעלי תשובה עומדים...". מה הייתה תגובתו של הבורא? הקב"ה שאל את האדם "איכה?" לאן הגעת עם כל החישובים הנהדרים שלך? בואו נביט נכוחה בהיסטוריה. חטא אדם הראשון קידם אותנו או לא? כל הרבה אנשים עשו את החישובים האלו, ובכל פעם נאלצנו להוריד את הקו האדום של הכינרת בעוד כמה ס"מ... בכל פעם אנו אומרים לעצמנו "אם נצליח לצאת משם, אז היה שווה". אבל איך אמר הבורא? "איכה?" לאן אתם מגיעים עם כל החישובים האלה? רק יורדים ויורדים. אז כנראה חברים יקרים, שעם כל הכבוד והערכה זה פשוט לא שווה!