בפרשתנו השבוע ישנה נקודה חשובה והיא מסתתרת בתוך סיפור נחש הנחושת.
עם ישראל מתלונן על התנאים במדבר ומכנה את הלחם שירד להם משמים יום יום "הלחם
הקלוקל". הקב"ה שולח בעם נחשים "וימת עם רב מישראל". בתגובה
לתפילת משה רבינו הקב"ה מורה למשה רבינו שיעשה נחש גדול מנחושת ויציב אותו על
עמוד גדול במחנה וכל אדם שננשך ע"י נחש מסתכל על נחש הנחושת ומתרפא.
חז"ל שואלים "וכי נחש ממית או מחיה"? ברור לכל שאין יכולת לנחש
נחושת לרפאות וודאי שלא לכך התכוון הקב"ה. ומתרצים חז"ל "אלא שכל
זמן שישראל מסתכלים כלפי מעלה ומכוונים את ליבם לאביהם שבשמים היו מתרפאים".
בתירוץ טמונה התשובה לשאלה וגם טמון מסר עוצמתי לכל יהודי בכל הדורות "אין השרף
ממית אלא החטא". כל מקרה שקורה לאדם לטוב או למוטב אמור לגרום לו להסתכל על
מקור הדברים ולהבין שמאחורי הנחש גם החי וגם מהנחושת נמצא הבורא. וכשנכוון אליו את
ליבנו מיד נתרפא.
שבת שלום לכולם
אהרן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה