בפרשת השבוע אנחנו פוגשים את המחלוקת ותוצאותיה
ההרסניות. משה רבינו אומר "לא חמור אחד מהם לקחתי ולא הרעותי את אחד
מהם". טענתו קצת תמוהה, שהרי אינה ממין הטענה. קורח ועדתו טוענים שמשה מחלק
משרות לפי ראות עיניו או מורה הלכות שרירותיות, איפה אם כן התשובה בדברי משה
רבינו? נראה לי שאם נסתכל לעומקם של דברים נראה שהאמת היא שמשה רבינו מיטיב להבחין
שמאחורי כל הטענות על צדק חברתי,חלוקת ג'ובים לקרובים ושקיפות הנהגתית, מסתתרים
טיעונים נמוכים יותר של טינה אישית וצרות עין. ואכן משה רבינו פונה אליהם גם בצורה
כזו "שמעו נא בני לוי המעט מכם כי הבדיל אלוקי ישראל אתכם... וביקשתם גם
כהונה". אך לעם זה לא מספיק וכדי להזים את הטענות באופן סופי זקוק משה רבינו
לעזרתו של הקב"ה שמעלים את קורח ועדתו באדמה. בסופו של יום יש כאן עקרון
שהתורה מעמידה לגבי מחלוקת- כשהאדם מעלה טענות קשות, ראוי שישאל את עצמו האם הכאב
שלו הוא כאב אישי שמונע ממניעים פרטיים או שאכן האמת של התורה בוערת בו ומניעה
אותו לדרוש צדק. שנזכה להתרחק ממחלוקת, ולדרוש את האמת בכל ליבנו.
שבת שלום
אהרן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה