השליח שלנו במליליה- יהודה ורשואר
יהודה ורשואר הינו בוגר הישיבה שלמד בישיבה כחמש שנים והתחתן לפני
כשנתיים. לפני שבעה חודשים יצאו הוא ורעייתו לשליחות במליליה (melillia) עיר קטנה במרוקו הספרדית.
קודם כל ספר לנו, כמה משפחות יש בקהילה?
ישנם כמאתיים משפחות יהודיות. רובם שומרים שבת וכשרות אך לא הרבה מעבר
לכך.
מה הגדרת התפקיד שלך ושל אשתך?
אני המנהל הרוחני של בית הספר היהודי שם, התפקיד שלי הוא לדאוג שכל
תכני הלימוד במוסד מתאימים לרוח היהודית. אני עובר על כל חומרי הלימוד כולל לימודי
החול. מעבר לכך אני מוסר בין 4 ל5 שיעורים ביום בהלכה, חומש, נביא, משניות ומוסר.
אני גם כותב את המבחנים על החומרים הללו. כמו כן אני אחראי על התפילות ושאר החלקים
היהודיים של בית הספר. אשתי מוסרת שיעורים לבנות על יהדות, הלכה, חומש ועברית. בין
3 ל4 שיעורים ביום. מעבר לכך אשתי עוזרת לי להשתלט על כל העומס, בלעדיה הייתי קורס
מזמן.
כמה תלמידים יש בבית הספר?
בבית הספר אצלנו יש כרגע כ75 תלמידים אך הולך וגדל ב"ה. ברישום
לשנה הבאה נרשמו כבר 20 תלמידים חדשים. הכיתות מחולקות בצורה הזו: מעון (עד גיל
3). 3 גילאי גן. כיתה אחת לגילאי א-ב. כיתה אחת לגילאי ג-ד. וכיתה אחת לגילאי ה-ו.
אחרי כיתה ו התלמידים עוברים לחטיבת ביניים שלצערנו עדיין אין לה מענה יהודי.
התלמידים שבאים מהמשפחות החזקות לומדים בגיל הזה מהבית בלימוד מרחוק דרך הסקייפ עם
מורים ממקומות אחרים בעולם. כרגע בגלל מיעוט התלמידים הכיתות מעורבות ורק בלימודי
הקודש הילדים מתחלקים לבנים שלומדים אצלי ולבנות שלומדות בעיקר אצל אשתי.
בעז"ה מקווים שנצליח להגדיל את מספר התלמידים עד כדי שנוכל לפתוח בתי ספר
נפרדים.
איך מסתדרים מבחינת כשרות?
יש ב"ה שחיטה מקומית כשרה למהדרין. מוצרי החלב לסוגיו ועוד
מוצרים כשרים מגיעים מצרפת. במאפיה המקומית כל בוקר יש זמן שבו היהודים אופים את
הלחם ואז יש לנו פת ישראל. חוץ מזה יש לנו גם פיצריה כשרה ובית קפה כשר. יש הרבה
מוצרים שמפורסמים ברשימת המוצרים הכשרים של ועידת רבני אירופה. ככלל- מתרגלים
להכין את רוב האוכל בבית.
ספר לנו על התמודדות של חבלי הקליטה שלכם שם:
חודש אחרי שהגענו למקום התחילו רעידות אדמה. מליליה היא עיר ששוכנת על
חוף הים ורעידות אדמה שכיחות מפעם לפעם, אך אצלנו זה היה נסיון משמים כנראה לראות
אם נשרוד שם. הרעידה הראשונה היתה בצהריים היינו באמצע מנוחת צהריים כשפתאום הכל
התחיל לזוז המיטות, המדפים, הארונות. ברגע הראשון שאלתי את אשתי "מישהו
מהילדים של השכנים כאן? מי מזיז את המיטה?" כשאשתי הגיבה בשלילה קפצתי וברכתי
"עושה מעשה בראשית". זו היתה רעידה חלשה יחסית 4.5 בסולם ריכטר. בלילה
באזור השעה 4 הייתה רעידה נוספת הרבה יותר חזקה, ממש נבהלנו. הרעידה נמשכה כחצי
דקה שנדמית כנצח. כשנרגענו אשתי שכנעה אותי לחזור לישון ואילו אני התלבטתי. הפחד
שהרגשתי הציף אותי באדרנלין ולא הייתי בטוח שארדם. אחרי עשר דקות השתכנעתי וחזרתי
לישון. ברגע ששמתי את הראש על הכרית האדמה החלה לרעוד שוב. רצנו החוצה בפיג'מות
מבוהלים ורועדים. מתחת לבית שלי יש פארק ענק. הפארק שבד"כ בשעות כאלו שומם
היה מלא במאות משפחות עם ילדים. הבהלה היתה מורגשת באויר. למעלה מ20 שנה כבר לא
היתה שם רעידת אדמה. הרעידות נמשכו שבועיים ברצף לפעמים 3-4 פעמים ביום. אח"כ
היתה הפוגה של שבוע ואח"כ החלו שוב הרעידות. הרגשתי שאני כבר לא יכול. רציתי
לחזור ארצה. במשך כל הזמן הזה הרב חיזק אותי מהארץ ואמר לי שזה הקושי של ההתחלה
ובעז"ה זה יסתדר. גם ההורים חיזקו אותנו כל הזמן וזה המקום להכיר להם טובה על
כך. הרעידות נמשכו כחודשיים (!) ונפסקו ב"ה.
ספר לנו על רגע משבר:
שלשה חודשים אחרי שהגענו לספרד קפצנו לארץ לפורים, היינו כאן חמישה
ימים וחזרנו. בצאתי מביקורת הדרכונים אני שם לב שאשתי לא יצאה עדיין. אני חוזר
אחורה בדיוק בשביל לראות את הפקיד צועק על אשתי "תעמדי בצד ותחכי עד שיבוא
שוטר". בירור קצר העלה שכיוון שאשתי אזרחית דרום אמריקאית חל עליה חוק שאומר
שבין ביקור לביקור צריכה להיות הפסקה של שלשה חודשים. הוכנסנו למעצר. שהינו שם
יומיים שבמהלכם הבהירו לנו שמחזירים אותנו לישראל. היינו שבורים. בזכות הקהילה של
מדריד לפחות היה לנו אוכל כשר אבל התחושה היתה קשה מאד. בדיוק ברגע שכבר חשבנו
להישבר הדלת נפתחה השוטרת שבפתח מודיעה לנו "אתם משוחררים". מסתבר שנשיא
הקהילה יצר קשר עם נשיא הקהילה של מדריד וזה יצר קשר עם שר הפנים הספרדי. ברגע של
אמת סיננה השוטרת האנטישמית (שבמשך היומיים התיחסה אלינו באופן משפיל) "רק
אצלכם היהודים יש כזו דאגה לגורלו של האחר".
ספר לנו על רגע שיא:
השנה בית הספר היהודי חגג עשור להיווסדו והמנהל השני של בית הספר (זה
שאחראי על לימודי החול ועל הניהול בפועל) עשה את המסיבה כשבועיים לפני סוף
הלימודים. בד"כ במסיבת סוף השנה יש יותר תוכן ואוירה יהודיים אך השנה כיוון
שלא היה מספיק זמן החליטה הנהלת הקהילה לעשות מסיבה סטנדרטית מה שאומר שגם התכנים
יהיו פחות יהודיים. החלטתי להרים את הכפפה ולארגן משהו מתאים. בכל יום שישי יש לי
פגישת סיכום עם נשיא הקהילה ועם עוד שניים מחברי ועד הקהילה וכשסיפרתי להם על כך
הם צחקו. לכולם זה היה נשמע בלתי הגיוני. האמת היא שזה היה לא הגיוני שנצליח. היתה
לנו סייעתא דשמיא שלא כדרך הטבע. האמת שגם לאשתי יש יכולות שלא כדרך הטבע. אין לי
שום הסבר אחר... ישנו פחות מארבע שעות בלילה בתקופה הזו. אבל התוצאה... הילדים של
כיתה ו היו קבוצה שמטיילת בעולם ובכל תחנה הם פגשו מנהג יהודי אחר. חנוכה בתימן
(כיתה ב) ובר מצוה ברוסיה (כיתה ג, שלקח לנו שעות ללמד אותם את הנוסח האשכנזי) שולחן
שבת במרוקו (כיתה ד) ואמירת תהילים בכותל המערבי (כיתה ה). שיר הנושא היה שיר של
פרחי מיאמי שאשתי תרגמה לספרדית וכיתה א שרו אותו בקטעי ההפסקה שבין התחנות.
התפאורה היתה מדהימה וכללה דגמים של מטוסים עם הלוגו של כל מדינה ודגל מתאים לכל
מדינה. אפשר ליחד טור שלם רק להפקה ולניסים שהיו. ההורים התרגשו עד דמעות ואפילו
נשיא הקהילה שהוא אדם קר כקרח בא לחבק אותי והקדיש לנו טור תודה בעיתון הקהילה.
לסיכום כמה מילים:
קודם כל אנחנו צריכים לזכור שאין לנו מושג על הכוחות שטמונים בנו עד
שניצב בפנינו אתגר, וזה כיף גדול לגלות שיש לנו כוחות כאלו. דבר נוסף אני חייב
לומר שזה מרגיש הרבה יותר משמעותי כשהאדם תורם מעצמו ליהדות של אנשים אחרים.
ולסיום, אני רוצה להודות
לאשתי היקרה שבלעדיה לא הייתי מוצא את עצמי בתוך כל זה. להורים היקרים שתמיד
תומכים מרחוק בכל מה שניתן. לרב גרינבוים שתמיד מעודד אותי ונותן לי כח בעשיה הזו
למען עם ישראל. ולרב חסידים שתמיד זמין בטלפון לכל שאלה שלי בעניינים ההלכתיים
ותאמינו לי שיש הרבה... ומעל הכל לבורא עולם שתמיד איתנו. מלווה, תומך, עוזר ונותן
כח "על חיינו המסורים בידך... ועל ניסיך ונפלאותיך שבכל יום".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה