פרשת מטות פותחת באפשרות של האדם לקחת חפץ כלשהו לאסור אותו ולקדשו,
'איש כי ידור נדר לה' '. מושג הנדר בתורה הוא כללי, ומצאנו סוגים שונים של נדרים.
הצד השווה שבכולם הוא שהאדם נותן חפץ מסוים לקב"ה. בדרך כלל הכוונה היא שהחפץ
מוקדש לגבוה. האדם חי בעולם הזה, ויש לו את מה שהוא צריך לעצמו, ואת שימושיו
השונים בנכסיו, ולפעמים יש לו הרגשה שהוא רוצה לתת משהו משלו לבורא העולם. הוא חש
צורך לייחד משהו משלו להקדש. לתת משל עצמו לקרבן. יש גם אפשרות שהוא מייחד משהו
משלו לה', במובן הזה שהוא עצמו לא יוכל להשתמש בו, וזה נקרא נדרי איסור שעליהם
מדובר בפרשתנו. האיסור הזה נקרא בלשון הגמרא 'איסור חפצא', והכוונה ששורש האיסור
שהחפץ ניתן לבורא, במובן מסוים.
החידוש הגדול הוא שבכח דיבורו של האדם, שבא מתוך המחשבה, להוציא דברים
ממציאותם הרגילה, החולית, ולייחד אותם לגבוה. זוהי פרשת נדרים - הנדר יש לו תוקף.
התורה מצווה את האדם לקיים את נדריו, ואוסרת עליו לחלל את דיבורו. יש לאדם מחויבות
להתייחס ברצינות לאותם דיבורים שלו, שנותנים כביכול דברים לבורא עולם.
שתהיה לכולנו שבת שלום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה