"פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את
חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כיליתי את בני ישראל בקנאתי".
במילה פינחס היו"ד מוקטן. הרש"ר הירש מסביר זאת על דרך ההבנה שמלכתחילה
שמו היה פנחס בלי יו"ד וההוספה של היו"ד היה מלשון "פי נחס"
[נחס זהה ל-נחץ מסביר הרש"ר ומבאר שהמשמעות שפי ה' הביאו לידי כך]. כלומר שפי
ה' דיבר מתוך ליבו כי הקנאה לדבר ה' היתה המניע העיקרי למעשיו. לומדים זאת מהמילה
"בקנאו" שהוא לשון פיעל אבל בנו"ן אין דגש והוא לא דומה ל
"לקנא" שהוא בלשון פיעל שהאדם לוקח את התביעה המשפטית לידים שלו. אבל
"קנא" בבניין קל מבטא בעיקר את הרוח ואת מחשבת הלב שהאדם מאמץ ברוחו את
מעשיו של האחר ורואה בהם כאילו הם מעשיו. ולומדים מזה שמעשה פנחס לא היה סתם קנאות
אלא זה בא מתוך ליבו וכאב לו... הבגידה בדבר ה' היתה בעיניו כבגידה בעניינו שלו.
אנו כבחורים בישיבה שלנו צריכים להיות אכפתיים לסביבה שלנו ולא
להעיר לכל בחור כי בא לנו. אלא שזה יבוא לנו באמת מעומק הלב.
שבת שלום
חברכם דן סגל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה