הפרשה השבוע מתחילה באזכור של מקרה מהפרשה הקודמת. בני ישראל חוטאים
עם בנות מדין שמפתות אותם לעבוד לבעל פעור. זמרי בן סלוא –אדם מכובד ונשיא שבט
שמעון מגדיל לעשות ואף חוטא בפומבי. הסיבה לחטאם של בני ישראל שמובאת בחז"ל
קצת מפתיעה "לא חטאו ישראל בעבודה זרה אלא כדי להתיר להם עריות
בפרהסיא". האסטרטגיה שעומדת מאחורי העבודה לבעל פעור מזכירה לאדם את הטבע
האנושי אידיאולוגיה גדולה הרבה פעמים מכסה על חולשות שמבקשות הצדקה. בעל פעור עצמו
היה אידיאל שמתחבר לרעיון הזה- אין חפץ לַ'אֵל' בנימוסים אנושיים והתנהגות מכובדת אלא להיפך פחיתות הכבוד של האדם
היא עבודתו. כשהאדם מתחבר לאידיאלים שכאלו בוודאי שיוכל להצדיק בעיני עצמו מעשים
נוספים מתחום התאוות. יש כאן סימן אזהרה לאדם: בדוק היטב מה מניע אותך לא תמיד
אנחנו מצדדים ברעיונות מתוך הבנת האמת. לפעמים הסיבה שלנו בבחירת ההשקפה האישית
מגיעה דווקא מעולם הרגשות והרצונות. שנזכה תמיד לעשות בחירות נכונות וראויות.
שבת שלום,
אהרן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה