ראש הישיבה שליט"א - פרשת כי תשא תשע"ג

"לעשות את השבת"

מורנו ראש הישיבה, הרב ברוך צבי גרינבוים שליט"א 

"ושמרו בני ישראל לעשות את השבת לדורותם ברית עולם ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם כי ששת ימים עשה ה' את השמים והארץ וביום השביעי שבת וינפש" (שמות ל"א י"ז) 

עלינו להתבונן בלשון המקרא, כיצד אפשר 'לעשות' את השבת, והרי עיקר מצוותיה של השבת הן מצוות של שב ואל תעשה, כשהעיקרון המנחה הוא לא לעשות כל מלאכה בשבת, ונכון היה לצוות על השמירה מחילול שבת ועל אי עשיה, ואיך ניתן לצוות "לעשות" את השבת?

עוד אנו למדים שהשבת היא ברית עולם בינינו לאלוקים, ויש בשמירת השבת גם אות בינינו לבין הקב"ה.

הבה נגדיר לעצמנו, מה היא ברית ומה היא אות?

מבית מדרשו של הגר"א, למדנו את הדבר הבא: "אומר לך מהו עניין הברית, והיא אדם שיש לו אוהב כנפשו, ורוצה שלא יפרוש ממנו, אבל אי אפשר להיות אצלו, נותן לו דבר שכל מגמתו ותשוקתו אליו, והם נקשרים על ידי הדבר ההוא, אע"פ שנוטל ממנו את הדבר, מכל מקום כל מחשבתו שם היא, ולשון ברית היא הבטחה שעל ידי הדבר ההוא ודאי לא יתפרד ממנו, וזה לשון "כריתה" ("כורת הברית") שכורת ממנו דבר הדבוק לו ונותן לו... וכן היא התורה והמילה הם דברים אמצעים בין הבורא ית' ובין ישראל, וכל זה לפי שאין יכולת להשיג עצמו יתברך, רק על ידי אמצעים". 

גילה לנו הגר"א, שעניין הברית עם הקב"ה הוא הקשר והדבקות שיש לנו עם ה' יתברך. קשר זה נוצר באמצעות "דברים אמצעים בין הבורא ובין ישראל", שכביכול נכרתו ממנו וניתנו לנו. על ידי הברית ליבנו ודעתנו קשורים אל ה', ומאידך, ליבו ודעתו של ה' יתברך קשורים אלינו.

להרגיש ולהתחבר

נמצא, ששבת קודש היא אמצעי אדיר, שעל ידי שמירתה נוכל "להתחבר" אל אלוקים, ולמלא את ליבנו על ידי השבת באור של קדושה ואמונה.

לאור דברים אלו, יתפרש גם עניין 'אות' השבת באור מדהים. כשיהודי שומר שבת אין בכך רק אות וסימן חיצוני גרידא שהוא מצהיר על אמונתו בבורא עולם, אלא יש בסגולת שמירת ברית השבת את היכולת המופלאה, לאפשר ליהודי להתחבר רגשית אל אלוקים ולהרגיש אותו בתוך ליבו, רגשות אלו הם האות והסימן המובהק שניתן עבורנו מהשמים, שאכן אלוקים מחובר אל עמו ישראל, ואנחנו מסוגלים בשבת קודש להרגיש ביתר שאת את אורו של ה'. זהו, אם כן, לא רק אות וסימן שאנחנו מאמינים בה', אלא זהו גם סימן מובהק שגם אלוקים מאמין בנו ומתחבר אלינו - "ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם".

עניינו של האות הזה, מבואר ומאיר בפשוטם של המקראות, כשאמרה תורה: "אך את שבתותי תשמורו כי אות היא ביני וביינכם לדורותיכם, לדעת כי אני ה' מקדישכם", ומכאן אנו למדים שאור השבת הוא אות וסימן ממרום לדעת  - ידיעה היא לשון חיבור פנימי, הפנמה והבנה עמוקה של הדבר, מלשון "והאדם ידע את חוה אישתו" - שה' מקדש את עמו ישראל, בקדושה, שהקדושה היא המציאות המגדירה את החיבור העמוק של האדם עם אלוקיו, ומידת החיבור של אלוקים עם האדם.

זהו גם עניינה של 'הנשמה היתרה' הניתנת לשומרי שבת, בעוד שבשאר ימות החול אור הקב"ה בוקע מנשמתו של האדם שהיא חלק אלוק ממעל, בצורה מוגבלת ופחות מורגשת, בשבת נוספת 'הארה' גדולה ממרום נשמתו של כל יהודי, אור נשמתי גדול שמאפשר לשומרי קדושת השבת להרגיש את האלוקים ביתר שאת "ולדעת" ולהתחבר יותר אל העניין האלוקי.

לעשות – בתוך הלב

מכאן נבוא להבין את שאלתנו הראשונה כיצד ניתן 'לעשות' את השבת, והרי עיקר עניינה המעשי הוא בשמירה מעשיית מלאכה ולא בעשייה חיובית? 

אכן, עיקר הקיום החיצוני של מצוות השבת מהתורה הוא בשב ואל תעשה, אך הימנעות זאת ממלאכה היא רק האמצעי המכשיר אפשרות ליהודי לעשות את השבת בליבו, ולבנות בתוך ליבו עולם מאיר של אמונה וחיבור רגשי עם הקב"ה. נמצא שעל ידי אי-עשיה ושביתה ממלאכות, פועל ועושה היהודי בליבו את השבת.

בניית קשר אמיץ זה עם אלוקים, זהו בעצם התפקיד הגדול של היהודי בעולם, עולם שבו הוא בונה ויוצר בעולם החולין, עולם של אמונה. את בנין האמונה המושלם ההולך ונבנה בליבנו, יכול היהודי להשלים דווקא בשבת שבו שבת ה' מכל מלאכתו וכביכול 'שב' אלינו, ו'שובת' וקובע את מקומו המורגש בלב שומרי השבת, ובכך הם 'עושים' את השבת.

ענף מעולם עליון

שמעו נא ידידי, דבר מדהים ועמוק מתורתו של האור החיים הקדוש המתאים להבנתנו זו בעשיית השבת, וכך הוא כותב: "העולם הבא נקרא בלשון חז"ל, "עולם שכולו שבת" (ר"ה לא.), והוא מה שציוה ה' באומרו ושמרו בני ישראל את השבת, ותכלית שמירה זו היא השגת עולם ששמו שבת, והוא אמרו לעשות את יום השבת. ותדע, כי מן הנמנע באופן מוחלט שישיג האדם לעלות ולזכות לעולם העליון, זולת באמצעות השגת ענף ממנו בהיותו בעולם הזה, ואם לא ישיגו ישראל בחינת נשמה זו, אין בהם יכולת לעמוד בעולם העליון, והוא אמרו, לעשות את יום השבת, פירוש, שבאמצעותו תעשו לכם את השבת שתוכלו להשיג ולהתענג נפשכם בגני העליון".

אנו למדים מדבריו דבר ומופלא וגם מחייב, שרק ע"י הרגשתנו את אור ה' בשבת קודש, אנו יכולים לזכות לאור ה' בעולם הבא, ומתוך כך אנו למדים גם שאם נרצה לדעת האם אנו אכן "מחוברים" אל העניין האלוקי, נוכל לבדוק זאת עד כמה אנו טועמים בשבת קודש וזוכים לאור ה' יתברך, וככל שיגדל הטעם שלנו בשבת קודש, כך נדע עד כמה גדול ועמוק החיבור שלנו עם אלוקים!