שו"ת Mail (הרב זאב קצנלבוגן) - פרשת משפטים תשע"ג

פלוני שלמד תורה

שאלה:

יש לי שאלה שאני מתלבט זמן רב אם לשלוח אותה אליך, ואודה לך אם תענה לי עליה. אני מאמין שחיי תורה אמורים להביא את האדם להיות טוב יותר. איך יתכן שיש אנשים רציניים שמקדישים את חייהם לכאורה לעבודת ה' ובכל זאת נשארים קטנוניים ונקמנים? האם התורה והמצוות יכולות שלא להשפיע על האדם לטובה?

הרב זאב קצנלבוגן:

"מי שקורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים, ואין משאו ומתנו באמונה, ואין דבורו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו? אוי לפלוני שלמד תורה, אוי לו לאביו שלמדו תורה, אוי לו לרבו שלמדו תורה. פלוני שלמד תורה ראו כמה מקולקלין מעשיו וכמה מכוערין דרכיו" (יומא פ"ו:)

כאשר הגמרא דנה בהגדרת המושג חילול ה', זה מה שיש לה לומר. אדם שלומד תורה ודרכיו מקולקלים ומעשיו מכוערים אין לך חילול ה' גדול מזה.

אחרי הפתיחה המעט דרמטית הזו אני רוצה להכניס את הדברים לפרופורציות. כתבתי כבר פעם מעל במה זו, שכאשר ניתנה התורה לא היו "חילונים" בעם ישראל. כולם היו רבנים עם כיפות גדולות וזקן... ובכל זאת נאמר בה לא תגנוב ולא תחמוד ואפילו לא תרצח... התורה לא ניתנה למלאכי השרת, היא ניתנה לבני אדם. בן אדם מעצם טבעו נמצא בכל עת בהתמודדות. בלשונו של החסיד מחובת הלבבות: "נמצאת המלחמה אליו פנים ואחור". כמעט אין מציאות שאינה מביאה עמה התמודדות. האדם אינו מחשב, הוא אינו מסוגל לקבל פקודה ולבצע מיידית. יש בתוכו כוחות רבים הנאבקים, ומטרתה של התורה היא לתת לו את הכוח, להעצים את הצדדים החיוביים ולהצליח. זה לא ג'וקר, זה לא תמיד עובד, אבל בהחלט כלי אדיר ובהחלט הכלי היחידי.

הייתי יכול לענות לך, מה אתה יודע איך היה נראה אותו אדם בלי תורה בכלל? אבל זו נשמעת קלישאה. איני מעוניין גם לדבר על אחרים, מתוך הכלל הכל כך פשוט שלימדונו חז"ל "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו". אבל לדבר על עצמי אני בהחלט יכול. אין זה המקום להתוודות (ואני גם יוצא מתוך נקודת הנחה שאתה אינך כומר...), אבל אם אתבטא בעדינות, מצבי הרוחני יכול להיות טוב יותר... אני מתמודד כמו כל אדם אחר בדברים מסוימים, לעיתים אני מצליח יותר, ולעיתים מה לעשות? מצליח פחות. אבל בדבר אחד הייתי שמח לשתף אותך, המוטיבציה האדירה שלי להמשיך ולהתמודד, האמון האמיתי שלי בעצמי שבסופו של יום אכן אצליח, נובעות ממקום אחד, מן התורה! אין לי ספק שישנם אנשים החפצים להיות טובים ואין להם כל קשר לתורה. אם זה הולך להם טוב, מה טוב ומה נעים. אך אם לא, מה מחזיק אותם? מה נותן להם את הכוח להמשיך ולהיאבק כאשר הכל מסביבם רקוב? מה נותן להם את הכוח להמשיך ולהיאבק כאשר הם כבר ניסו מאה פעמים ונכשלו? אני שואב את הכח לזה מן התורה! לא רק מפני שהיא נותנת לי כלים נהדרים להיות טוב יותר, אלא גם ואולי בעיקר מן הסיבה שהיא נותנת לי את האמון בעצמי שאני מסוגל להתמודד שהרי לכך נוצרתי. היא נותנת לי את התקווה גם לאחר מאה כישלונות משום שהקב"ה בכבודו ובעצמו חתום על הצ'ק הזה. "ראה נתתי לפניך... ובחרת". בידי הדבר, אני מסוגל לבחור.

אתה שואל האם יתכן שאדם לומד תורה והיא אינה משפיעה עליו דבר? כנראה שכן. במקרים קיצוניים אמרו חז"ל "לא זכה נעשית לו סם המוות". במקרים אחרים נאמר "ולרשע אמר אלוקים, מה לך לספר חוקי". אז כנראה שכן. אבל מה זה חשוב, העיקר שנלמד בעצמנו איך להשתמש בתורה נכון, כך שאותנו היא תקדם באופן משמעותי!