שו"ת Mail (הרב זאב קצנלבוגן) - פרשת ויחי תשע"ג

החטא (ושכרו) ועונשו

שאלה:

שבוע שעבר הרב כתב בפינה זו על צורת ההתמודדות של אדם מול חטאיו. רציתי לשאול משהו יסודי שאני ממש לא מבין בעניין הזה. האמת היא שכולנו מאמינים וכולנו יודעים בדיוק מה טוב לעשות ומה לא טוב. אבל בכל זאת נכשלים. אני מאמין שה' לא רוצה שנחטא (זו הרי ההגדרה של המושג "חטא"), אז למה באמת הוא נותן לנו לחטוא? מה האינטרס שלו לתת לנו לחטוא? זה הרי "הורס" את מה שהוא רוצה שיהיה.

הרב זאב קצנלבוגן:

על השאלה הכל כך בסיסית, מדוע הקב"ה ברא את העולם? ידעו רבים להשיב, בכדי להיטיב. כלומר הקב"ה מעונין להיטיב ולשם כך ברא אותנו על מנת שנקבל את הטובה הזו. אך על איזו טובה מדובר? כוס קפה זה טוב? כן! ארוחה משובחת זה טוב? גם כן! מכונית חדשה בניילונים אצלי בחניה והיא שלי זה טוב? עושה רושם שגם. ומה תגידו על הפנטהאוז במבנים החדשים בשכונה הירוקה שצופה על פני הים? גם עושה רושם לא רע, אה? אם כל אלו דברים טובים והקב"ה מעונין שיהיה לנו טוב, זה צריך להיות בעיסקה של הכל כלול.

אך יש רמה גבוהה יותר של טוב. כמה אנשים אתם מכירים שהיו שמחים לו היה להם 20 מליון דולר? הרבה, נכון? לפחות על עצמי אני מסוגל להעיד שלא הייתי מתנגד... אך דומה שכמעט אף אחד מהם לא יסכים למכור את אחד משמונת ילדיו אפילו תמורת סכום כפול מזה. למה? הוא לא רוצה כסף? הוא רוצה מאד, אבל למערכת רגשית פשוט אין תמחור! איך אמר זאת שלמה המלך, "אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו"... אם אתה מסוגל לתמחר מערכת רגשית של אהבה, יקירי, לא הבנת במה מדובר. אם כוס קפה זה טוב, אהבה זה דבר מדהים. ובכלל, לשתות קפה כשיש אהבה זה כבר לגמרי משהו אחר. אם כך ידידים, אהבה בוודאי חייבת להיות בתוך העיסקה של הכל כלול... על איזו אהבה אני מדבר? על אהבת חברים, על אהבת איש ואשתו, על אהבת הורים וילדים. אבל אני מדבר על אהבה נוספת, אהבת אדם ובוראו!

לפיתוח האהבה של האדם לבוראו יש כמה טכניקות. אחת מן המפורסמות שבהן זו מצוות. מקובל לומר שהמילה מצוה מזכירה את המילה צוותא, צוות, חיבור. כיצד המצוות פועלות לחיבור, זה די פשוט, כאשר אני עושה דבר למען מישהו שאני אוהב זה גורם לי להתחבר ולהתקרב אליו. אך בתוך המצוות עצמן יש כלי מדהים נוסף למרות שהוא קצת נסתר.

פעמים רבות אני חושב לעצמי, אם יבא אהרן הכהן לבקש מאיתנו חופשה בשנה מסוימת ביום הכפורים, הוא יקבל? כמובן שלא. בואו נבין, יום כפורים מיועד לכאורה לכפרה על חטאים. אני אישית הייתי צריך יום כפור לפחות פעם בחודש, יש אנשים שמספיק להם פעם בשנה, אך אין אנשים שמסוגלים להסתפק ביום כפור אחת לעשר שנים בלבד? נכון, שלמה המלך כבר לימד אותנו שאין צדיק בארץ שיעשה טוב ולא יחטא, אבל פעם בשנה? מכירים את המורה הזה שבמשך ארבעים וחמש שנים שום תלמיד לא עבר אצלו את השמונים אחוז במבחנים? של מי הכשלון, של התלמידים או של המורה? כמובן של המורה. אם אין אף אדם שיכול לעבור במבחנים של הקב"ה והראיה לכך היא שכווולם חייבים יום כפור לפחות פעם בשנה, אז מה קורה כאן?

כנראה שמדד ההצלחה בנוי כאן אחרת. כנראה שמדד ההצלחה הוא לא האם נכשלתי בחטאים אי פעם או לא. מדד ההצלחה זה איך אני מנצל כל סיטואציה שהיא, לחיזוק הקשר והאהבה לבורא. מכירים את טעמה המתוק של האהבה לבורא שיש בלבנו שם בתפילת נעילה... הרבה מן הטעם הזה בנוי על הכשלונות שלנו, אבל לא עליהם בלבד, אלא בעיקר על הצורך החזק שלנו בחיבוק מחדש לאחר הכשלון... זו גם טכניקה!

זו התוכנית של הקב"ה. אבל כיצד אנחנו צריכים להתייחס אליה, אולי נרחיב בע"ה בפעם הבאה.