ראיתי בני עליה
חנוך רוזנברג
ארוחת צהרים סתמית בחדר האוכל בישיבה. תלמידים ורבנים יושבים וכוססים
שניצל תעשייתי תוך כדי פטפוט על הא ועל דא. אני יושב ליד השולחן ומשתתף בשיחה ערה
המתנהלת בין ארבעת יושבי השולחן, שלושה יו"דים (י' י' ו-י', להלן: י"א
י"ב וי"ג) ואנוכי עבדכם הנאמן.
פתאום, באמצע השיחה, י"א מטיל לעברנו שאלה שרוקדת לי מאז באוזן
ולא מוכנה להרפות. תיכף תבינו למה. "איפה הקדוש ברוך הוא אמר לאברהם 'התהלך
לפני והיה תמים'?". באבחה חדה, נושאי השיחה הקודמים נעלמים, חומש קטן מובא
מאי שם, והשלושה מעבירים אותו מיד ליד ומחפשים את הפסוק. הנה, הוא נמצא. "מה
הכוונה 'תמים'?", שואל י"א, וי"ב וי"ג מתחילים להתווכח על
משמעות המושג 'תמים' בתורה. י"ב ה'פשטניק' טוען בתוקף שהכוונה כזו, י"ג
טוען בתוקף שהכוונה אחרת, י"א מתלבט, ואני מרגיש איך אני זז הצידה במחשבתי
ומתבונן מהצד בויכוח הסוער.
התחושה הזו הזכירה לי את ראש השנה בישיבה שבה למדתי בצעירותי. יש
קטעים בתפילה שכל הציבור שר ביחד בקול, ולי היה מנהג מעניין באמצע השירה. הייתי
משתתק והופך ל'מאזין'. החוויה של 'מאזין' שונה לגמרי מהחוויה של מי שמשתתף בשירה.
כשאתה שר אתה חלק מהקהל, ואתה שומע בעיקר את עצמך, אבל כשאתה שותק אתה פתאום קולט
את העוצמה של מאות אנשים ששרים ביחד, אתה מקשיב להם כמו מהצד ושומע את השירה בצורה
אחרת לגמרי.
כך הרגשתי כששלושת היו"דים התווכחו על משמעות המושג 'תמים'.
ישבתי יחד איתם אבל לא הייתי חלק מהם. הקשבתי לויכוח מהצד, ופתאום נפלטה לי מהפה
שאלה. לא יכולתי להתאפק ופניתי אל י"א, כשהכוונה בעצם לשלושתם: "מה אכפת
לך בכלל מה המשמעות של 'תמים'? למה זה מעסיק אותך?" שאלתי אותו. הוא נראה
מופתע מהשאלה ולא הבין להיכן אני חותר. "מה זאת אומרת", הוא אמר, "מעניין
אותי מה הקדוש ברוך הוא התכוון".
המשפט הזה "מעניין אותי מה הקדוש ברוך הוא התכוון" זכה
לאישור גם משני היו"דים האחרים. השלושה הביטו עלי כאילו נפלתי מהירח, והאמת,
גם אני הרגשתי כאילו הגעתי לכוכב אחר...
יושבים להם שלושה בחורים צעירים וכל העניין שלהם באמצע ארוחת צהריים
הוא להבין מה הקדוש ברוך הוא התכוון. אתם קולטים במה מדובר? תגידו לי, איפה תראו
תופעה כזו? איפה תמצאו בחורים צעירים שיושבים בארוחת צהריים ולא מפטפטים על
פוליטיקה, לא על שטויות, ואפילו לא ממשיכים לעסוק בסוגיא בה הם אחזו מקודם. הם
פשוט רוצים לדעת מה אלוקים אומר, מה הוא התכוון ומה חשוב לו שנהיה!
קמתי סהרורי מהספסל ונזכרתי במחשבה ישנה שעברה בי פעם, כשלמדתי בישיבת
מיר.
אתם יודעים, אלוקים ברא את העולם. האם הוא מרוצה מהחלטה זו? האם יש לו
רגע של נחת שבו הוא יושב ומתבונן בעולם ואומר לעצמו "טוב שבראתי אותו"?
חיפשתי רגע כזה, פינה כזו, שבה אני יכול לדמיין את אלוקים רווה נחת מהעולם. חיפשתי
ומצאתי. הייתם פעם בכביש הצר המוביל מרחוב שבטי ישראל לישיבת מיר, בשעה 9:05
בבוקר? עשרות אוטובוסים פולטים אלפי אברכים שפוסעים במהירות לעבר הישיבה. הרגע
הזה, ב-9:05 בבוקר, הוא רגע שבו אלוקים מסתכל על הכביש הצר הזה ואומר לעצמו
"טוב עשיתי שבראתי את העולם".
כשקמתי מהספסל קלטתי שמצאתי רגע נוסף שבו אלוקים יושב ורווה נחת
מהעולם: ארוחת צהריים בישיבת דרך ה'.
מרגש. גאה להיות בכזו ישיבה ! וכמובן כתיבה יפה כתמיד…
השבמחק