גבורה
יהודה גלברמן
בניסיון לדמיין את ימי החנוכה, אנו רואים את מתתיהו, יהודה ואחיו,
כאותם הלוחמים המופיעים על גבי המסכים או בעיתונים. דבר זה יש בו עיוות, שכן
ביהדות המושג "גבורה" אינו ניתן לגיבור פיזי הגובר על חברו בזירת
איגרוף.
במשנה באבות כתוב "איזהו גיבור הכובש את יצרו". זוהי גבורה
מסוג אחר. גבורה אליה צריך לשאוף להגיע. גם כאן ישנו ריב חזק ועיקש שהניצחון עליו
הוא הגבורה. התגברות על כוחות רוחניים, על יצרים ודחפים חזקים.
זוהי מלחמה לכל החיים. בכל יום ובכל שעה ורגע. היריב הוא קשה ואינו
מתבייש לשוב ולחזור להילחם. הוא תוקף בכל החזיתות.
אדם החש פגוע, ובצדק, יכעס ויבקש לנקום בצורה הכואבת ביותר, כמו
שאומרים "הנקמה מתוקה מדבש". והנה בעיצומה של סערת רגשות עזה זו ישנו צו
אלוקי: "לא תיקום ולא תיטור"! ומלחמה ניטשת בליבו, לציית לצו התורה
ולוותר, לא לפגוע פיזית, גם לא מילולית. כמה כוחות נפש צריך האדם למצות מעצמו כדי
לעמוד במלחמה הזו ולנצח.
זוהי גבורה – התגברות על הצורך הפנימי, כבישת והכנעת תשוקות ויצרים
המאיימים להטביע את עולמו.
הכובש את יצרו הוא אכן גיבור אמיתי. גם את הגיבור בשדה הקרב משבחים על
שהתגבר על הפחד מפני המוות המסתובב בשדה הקרב, שהרי זה משליך נפשו מנגד ויודע כי
הסתערות או מילוי פקודה עלולה לעלות לו בחייו, הוא מסלק את הפחד הטבעי וממלא אחר
הפקודה. אכן גיבור.
גבורת החשמונאים הייתה לא רק בשדה הקרב, אלא עצם עוז רוחם לצאת למלחמה
שאין לה כל סיכוי צבאי, מכל היבט כלשהו. באותם ימים מלחמה התנהלה בשטח בלבד, ללא
השפעת דעת הקהל או סיקור עיתונאי אוהד ומפרגן כמקובל היום. מחוץ לגבולות ארץ ישראל
איש לא ידע ולא שמע על מלחמות החשמונאים. לבדם היו במערכה. גם בקרב בני עמם היה
מאוד לא פופולרי לקום מול הלך רוח של עם שלם הנכנע לשלטון היווני ולדרישותיו,
ולהניף מולו את הקריאה הנצחית "מי לה' אלי".
נמשיך בדרך אבותינו כעם המחויב בברית עם בורא עולם. למרות הכל, ועל אף
הקשיים בדרכנו, לא ניכנע ולא ניסוג אחור, כי האמת ברורה לנו ויקרה אף מן החיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה