שו"ת Mail (הרב זאב קצנלבוגן) - פרשת ויגש תשע"ג

הרצוי והמצוי

שאלה:

במסגרת עבודתי אני עובד יחד עם חילונים. לפעמים קורה שאני נכשל ולא נוהג ממש כמו שצריך מבחינה הלכתית, וזה מעלה אצלם שאלות. זה מעמיד אותי במבוכה. האם אני אמור להציג את עצמי כמושלם מבחינה זו, או  שעלי להודות בפניהם שכן, גם חרדי הוא בן אדם שיכול להיכשל?

הרב זאב קצנלבוגן:

פעמים רבות החברה משקפת לנו את המציאות של עצמנו. אדם שצועד ברחוב ומאה איש מסתכלים עליו בבת אחת, סביר להניח שמיד יבדוק את עצמו האם הוא לא שכח להתלבש או אולי איזו ביצה נחתה על ראשו. כלומר, החברה משמשת לנו כמראה. כיצד אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות מתייחסים למעידות שלנו זו סוגיה חשובה, אך לפני שאנסה להבין כיצד משתקפת דמותי במראה החברתית הייתי מנסה להבין את דמותי עצמה... כיצד אנו מתייחסים למעידות של עצמנו עוד לפני תגובתה של הסביבה.

ככל הנראה, מציאות החטא היא מציאות בלתי נפרדת מחיינו. לזה כוונו חז"ל באומרם "אדם ממקום כפרתו הוא נברא והלוואי ויעמוד" (ב"ר י"ד ח'). אין אדם שלא יצטרך כפרה, זה טבוע בקוד הגנטי שלו. אך מדוע? מסיבה מאוד פשוטה, אם לא הייתה קיימת אפשרות של החטאה לא היה כל טעם בהצלחה. והרי על טעמה המתוק של ההצלחה לא היינו מוכנים לוותר לעולם.

אבל שים לב ידידי, אנחנו צועדים על חבל מאד עדין. העובדה שכל אדם ככל הנראה יתמודד עם חטאים, עלולה ליצור אצלנו זילות וקלות דעת כלפי החטא. הרי זה אמור לקרות לכולם וכמעט שזה מחויב, אז מה אנחנו מתרגשים כל כך מן החטא? כשבעל פוגע באשתו, כמשל, גם אם הייתה זו שגגה מוחלטת, גם אם זה נובע מחינוך קלוקל שהוא קיבל, או מאלף סיבות אחרות, הפגיעה היא פגיעה וכולנו היינו רוצים למנוע אותה בדיעבד בכל מחיר. החטאה אינה רק עבירה, היא בעיקר פספוס של מערכת הקשר האוהבת שאנו רוצים לבנות מול הבורא.

אם נתפוס בצורה זו את החטא, הדרך להתמודד איתו אם חלילה הוא קרה, היא ממש על אותו המסלול. אם ההחטאה היא פספוס הקשר, ההתמודדות היא חיזוקו מחדש. כשפגעתי באשתי בטעות והראיתי לה שאיכפת לי מכך, אני כבר מעלה מחדש את הקשר למסלול נכון, הרי איכפת לי ממנה, כואב לי שהיא פגועה. הקשר חשוב לי! (חברים, צריך להיזהר, זה לא ג'וקר... או בלשון המשנה אחטא ואשוב...)

כעת, לאחר שהבנתי את עצמי, ניתן לדבר על ההשתקפות. כיצד אני נראה בעיני אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות. אני תמיד חושב לעצמי, כשהתנ"ך נכתב עדיין לא היו חילונים... לכולם היו זקנים ופאות ובכל זאת נאמר שם לא תגנוב ולא תרצח ואפילו לא תנאף... האמן לי, אין אדם שחושב שאתה מושלם לגמרי. אין אדם שלא מכיר את מערבולת היצרים שבקרבו וממילא הוא מבין שזה קיים גם אצלך. אך יש רבים, ובצדק, המצפים מאיתנו כאנשים שהכריזו על עצמם שרצונם הוא קירבת אלוקים, לראות כיצד ההצלחות והמעידות שלנו משפיעות אכן על הקשר. האם כשהצלחתי אני שמח יותר? אוהב יותר? האם כשנכשלתי אני מאוכזב יותר? מרגיש מרוחק במקצת? או שאני מתייחס אל הדברים בשוויון נפש?

דומני ידידי, שאם הסובבים אותך יראו כיצד כל הצלחה או כשלון שלך משפיעים על הקשר שלך עם בורא עולם, לא חשוב אם הצלחת או נכשלת, אתה - קידוש ה' עשית!