ראש הישיבה שליט"א - חנוכה תשע"ג

"פרסומי ניסא" – למי?

מורנו ראש הישיבה, הרב ברוך צבי גרינבוים שליט"א

"מצוות נר חנוכה מצווה חביבה היא עד מאד וצריך להיזהר בה כדי להודיע הנס ולהוסיף בשבח הא-ל והודיה לו על הניסים שעשה לנו... ומדליקים בהן הנרות על פתחי הבתים בכל לילה ולילה משמונת הלילות להראות ולגלות הנס" (רמב"ם הלכות חנוכה).

הבה נתבונן במטרתה של מצווה נפלאה זו של הדלקת הנר.

חז"ל בכמה מקומות כתבו שטעמה של ההדלקה הוא משום "פרסומי ניסא". הבה ונבין, למי עלינו להודיע ולמי עלינו לגלות את הנס? הרי העוברים והשבים ברשות הרבים של הישוב היהודי, כולם מחויבים להדליק בעצמם בפתחי בתיהם, ולא מסתבר שאנו צריכים לפרסם את הנס לעוברים ושבים שאינם מבני ברית, שאינם מבינים בטיבה של הדלקה זו.

פרסומי ניסא – לעצמנו!

ברצוננו להציע כאן מהלך מחודש מעט במטרת הדלקת הנר. מהלך זה יוכל לשפוך לנו 'אור' על צורתה הייחודית של מצות הדלקת נר חנוכה ופרטיה.

כנראה ידידי, שחז"ל הקדושים התכוונו שאנחנו נפרסם את הנס בעיקר אצלנו ולעצמנו. אין הכוונה ב"פרסומי ניסא", לפרסם רק לאחרים משהו, אלא עיקרה של המצוה המושלמת היא להדליק נרות בצורה כזו שהיא תשפיע על המדליק בעצמו, ותפרסם אצלו את הנס.

האומנם, איננו יודעים את הניסים שכל ילד יודע? זאת ועוד, לפי הבנתנו שאנו בעצמנו קהל היעד לפרסום הנס, מדוע נצטווינו להדליק על פתחי הבתים ולא בתוך הבית פנימה? כמו כן, מדוע נקבע זמן ההדלקה "משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק", והלא בכל שעה במשך הלילה שנדליק, תגרום פעולה זו פרסום בליבנו?

עוד עלינו להסביר לעצמנו, מדוע תיקנו לנו צורת הדלקה שכזו, שנועדה לכאורה לקיימה מבחוץ מול כל העולם, בעוד שבשאר מצוות נאמר הכלל "והצנע לכת עם אלוקיך"?

הסבר דבר זה, קשור לעיקרם של ניסי החנוכה.

ישנם שני ניסים מרכזיים שבגללם נתקנו מצוות החנוכה. הנס האחד, שבימים אלו נמסרו רבים ביד מעטים, וגיבורים ביד חלשים, והנס השני, שבימים אלו נמצא פח קטן של שמן שלמרות קוטנו, דלק בנס הרבה מעבר לגודלו הטבעי.

לשתי עובדות מרכזיות אלו, של ניסי החנוכה, ישנו מכנה משותף אחד שמלמד אותנו לדורות על כוחו של המיעוט הצודק מול הרוב הטועה, ועל כוחה של האמת הטהורה, ולא משנה מה גודלה, מול כוחות השקר הנראים גדולים ומאיימים.

בניסים אלו טמון מסר לדורות.

בכל אחד מאיתנו ישנם כוחות רבים מאד, טובים יותר וטובים פחות. לכל אחד מאיתנו ישנם זמנים שבהם נדמה לו שכוחות רבים בתוך עצמו של "רשעים טמאים וזדים" מאיימים עליו ומנסים לשלוט בו. פעמים רבות במהלך חיינו אנחנו מרגישים שכוחותינו הטובים האמיתיים, הם בסך הכול כוחות מעטים וחלשים, והם לא יעמדו בפני  הכוחות "הרעים והגיבורים" שבנטיותינו השליליות.

כל אחד מאיתנו, מכיר רגעים בהן שוקעת החמה ו"יורדת החשיכה" על חיינו, הכול קשה ולא הולך, ואורו של יום חדש לא נראה באופק.

אל מול מצב זה מאירים נרות החנוכה, ומגלים לנו את כוחו של הניצוץ הקדוש החבוי בכל אחד מאיתנו, ניצוץ של אור שיכול להתגבר על כוחות רבים ואדירים, שנמצאים בתוך ליבו של אדם. פח השמן הטהור, והמיעוט הצודק של משפחת הכוהנים שנלחמו על אמונתם, מאירים לנו כסמל ודוגמא את הכוחות החבויים בהיכל ליבנו, החתומים בחותם האמת, ואם רק נשתדל לתת להם להאיר, הם יאירו לנו את כל מחשכי חיינו.

בימים אלו, יכולה אמונה קטנה וחבויה באלוקי ישראל, להפוך לאמונה גדולה ויוקדת. רצון קטן של התקרבות לה', יכול להפוך לתבערת לב פנימית, ורצון מועט אך אמיתי, של לימוד תורה יכול להפוך ללימוד מוצלח ומאיר פנים. אלו ימים שמסוגלים לניסים גדולים שיתרחש בליבנו, שבו ינצח הטוב המועט שבתוכנו ויכבוש את כל כולנו.

אל מול תפיסות השוק

צורת ה'פרסומי ניסא' שאנו מצווים לפרסם לעצמנו היא דווקא על פתחי הבתים בשעה שיורדת החשיכה. הסיבה לכך היא, שבתוך הבתים דולק אור והחושך אינו מורגש, ואם שם, בתוך הבית, נדליק את החנוכיה, לא יורגש האור המיוחד של המצוה. אך בפתח הבית מבחוץ, בזמן בו שוקעת החמה והחושך יורד, דווקא שם באה לידי ביטוי הבשורה הגדולה של החנוכיה המאירה את החשיכה.

רשות הרבים היא הסמל של התפיסות ההמוניות והחומריות, המאיימות להיכנס בפתח הבית היהודי, ושקיעת החמה מבטאת את החושך החומרי, המאיים על עולמו המאיר של היהודי. כשאנו מדליקים ומאירים את אותם כוחות טובים שיש בנו, אנו מאירים את החושך של העולם והכוחות השליליים הפועלים בו.

בפתחו של הלילה אנו 'מאירים' לנו את הדרך ולא נותנים לתפיסות ה"שוק" ולחשיכה להשתלט עלינו. בהדלקת הנרות אנו בעצם מדליקים לנו את החשיכה שבליבנו, עד שתכלה הרגל שלנו עצמנו, דהיינו ההימצאות וההרגלים שלנו בתוך התפיסות החיצוניות של רשות הרבים, תפיסות השוק. אנו מבטאים בהדלקה זו פרסום גדול, של כוחות גדולים, ומתפללים תוך כדי ההדלקה שגם בליבנו תידלק השלהבת והשמן לא יכלה.

"מהדרין" לגלות כוחות!

עובדה מעניינת אנו מוצאים בהדלקת נר החנוכה, שלא מצאנוה בשאר מצוות, והיא המצווה להוסיף בכל יום נוסף של חנוכה עוד נרות. מהו פשרה של הוספה זו?

כאמור, עניינו של נר החנוכה, לגלות ליהודי בעצמו את הכוחות הגדולים שטמונים בו ו"להדליק" אותם, ובכל יום מימי החנוכה, גילה הנס שעשה לנו ה' בימים ההם, שאכן טמונים עוד ועוד כוחות בליבו של כל יהודי, וכל נר נוסף מגלה עוד כוח חיובי שטמון בנו וראוי להדלקה.

כל נר שאנו מדליקים, והוא מאיר לנו את עצמנו באור קדוש שחבוי בנו, יש בכוחו להאיר ולהדליק כוח נוסף ונפלא בתוכנו, שלא היינו מודעים לקיומו, וכל נר נוסף גורר אחריו עוד ועוד נרות.

הוספה זו מתאימה עם המשנה באבות שגילתה לנו ש"מצווה גוררת מצווה", וכל מצווה שאנו עושים יש בכוחה לגרור אותנו מחמת קדושתה למצוות נוספות שקודם לכן לא היינו מסוגלים לקיימן. כך גם נרות החנוכה מאירים לנו את כוחותינו הנסתרים, ונותנים לנו בטחון ותקווה לחפש וגם למצוא עוד ועוד כוחות נסתרים, שבכוחם יהיה להאיר לנו את דרכנו בחיים.

עם הבנה זו של חובתנו לגלות לעצמנו את כוחותינו הנהדרים, נוכל להבין טוב יותר את עניינם של היהודים המהדרין הרוצים להדר במצוות, שעבורם נתקנו בהדלקת נר חנוכה כמה אפשרויות נוספות של קיום המצווה בהידור, דבר שלא מצאנו במצוות אחרות.

אמנם, את המצווה להדר במצוות מצאנו גם מצאנו, אך בשונה משאר המצוות שבהם יש מצווה כללית להדר ולעשות את המצווה עצמה בהידור רב יותר, כדוגמת ציצית נאה וספר תורה נאה, כאן תיקנו לנו חז"ל לקיים את המצוה עצמה בהידור שונה לגמרי מצורת המצווה העיקרית של נר אחד – איש וביתו, ונתנו למהדרין ולמהדרין מן המהדרין, רמות נוספות של הידור שבהן הם יוכלו להוסיף על הנרות שמעיקר הדין, עוד ועוד נרות לכל אחד מבני הבית.

מהו פשר התקנה המיוחדת הזו עבור המהדרין?

לאור דברינו אנו מבינים, שבנוסף לעיקר התקנה להדליק ולהאיר את חשכת ליבנו כדי שנראה את 'אורותינו' החבויים, נתנו חז"ל ברוח קודשם, בימים אלו המסוגלים לכך, את האפשרות לאלו שמאמינים יותר ורוצים להתקדם יותר, שלא יסתפקו בגילוי של אור אחד בכל לילה מלילות החנוכה, אלא יוסיפו עוד ועוד נרות, כדי לבטא בכך את אמונתם ורצונם לגלות בעצמם, ולפרסם לעצמם כמה שיותר, כוחות חבויים ונסתרים, ואפילו אם הם מועטים, שאיתם הם יוכלו לנצח את הכוחות הרבים של מלחמות החיים.

הבה ידידים יקרים, נעמוד מול הנרות הדולקים וננסה להביט בהם מספר רגעים בשקט ובריכוז. ברגעים קדושים אלו, ננסה לתת לנרות להאיר את הלב שלנו, ולפרסם לנו עצמנו, שאכן יש בתוכנו כוחות אדירים, שעלינו רק להאמין בהם באמת, שלמרות שהם נראים קטנים ומעטים, בכוחם לנצח!