חנוכה
שאלה:
הרב זאבי, התרשמתי מהפינה הזו שאתה לא מתחמק משאלות קשות. אז אולי תהיה מוכן
להסביר לי משהו בקשר לחנוכה. מה באמת היה כל כך רע למכבים עם התרבות היוונית? הרי
בהתחלה היוונים לא נלחמו נגד היהדות, ואם היהודים היו מוכנים לקבל את התרבות שלהם
שהייתה בסך הכל ספורט אומנות ופילוסופיה, אולי המצב לא היה מסתבך כל כך. האם
המכבים היו פנאטים שלא מסוגלים לראות את הדברים הטובים בתרבות הזרה? האם זה המסר
שחנוכה מעביר לנו?
הרב זאב קצנלבוגן:
ידידי השואל, תמיד נעים לשמוע מחמאות. תודה רבה.
אך אם אני מבין נכון את המחמאה הנוכחית, מה שמטריד אותך בעיקר זוהי המציאות
העכשוית. האם נכון להיחשף לעולם בדברים כאלו או אחרים? האם אין לעולם הכללי דברים
טובים להציע לנו? דווקא נראה שכן! אז האם אנו מצווים לעצום את העיניים ולומר "לא,
תודה", או שניתן לגייס לתועלתינו האישית והרוחנית גם כמה דברים מבחוץ? מה
שהיה פעם פחות מעניין, אלא אם כן הוא יכול ללמד אותנו, וכנראה שכן...
אז זהו, נושא זה הוא באמת עדין ואני לא מרגיש
מספיק בטוח על מנת לענות לך תשובה. אבל בכל זאת אני רוצה לזרוק איזשהו כיוון
למחשבה.
ההוראה הראשונית של בורא עולם לאדם הראשון ביום
בריאתו "ומלאו את הארץ וכבשוה...", ככל הנראה לא נאמרה רק לעם ישראל.
היא כוללת את כל בני המין האנושי. כלומר, באחריות המין האנושי ליצור, ליזום ולקדם
את העולם בכל הרמות, כולל למשל, הרמה הטכנולוגית. לא ראינו אנשים שאינם נוסעים
במכונית רק מפני שגוי תכנן ויצר אותה. תפקיד המין האנושי הוא לפתח ועלינו ליהנות
מפרי פיתוח זה. הדברים אינם אמורים רק לגבי פיתוחים טכנולוגיים אלא גם לגבי עומק
ופיתוח המחשבה, או כפי שאמרו זאת חז"ל (איכה רבה ב' י"ג) "חכמה
בגויים תאמין". אם יורשה לי לדרוש את המדרש, אין הכוונה להאמין שיש שם חכמה,
לצורך כך אין צורך באמונה, ניתן לצאת לאוניברסיטאות ולבדוק. אלא כוונת חכמים היא,
שניתן להישען על חכמה זו (מלשון הפסוק בישעיהו כ"ב, "ותקעתיו יתד במקום
נאמן", כלומר, מקום יציב שניתן להישען עליו). צאו וראו האם אין כולנו נשענים
במהלך חיינו על מחקרים ממחקרים שונים שפיתחו חכמי אומות העולם.
היסטורית, השילוב בין ישראל לבין יון החל דווקא
ברגל ימין. בברכת נח לבניו כבר החל חיבור זה. "יפת אלוקים ליפת וישכון באהלי
שם". ליופיו של יפת (המיוצג ביון) יש מקום אמיתי באהלי שם (המיוצג בעם ישראל)
אז היכן הייתה התקלה? דומני שהמשך המדרש המצוטט למעלה יוכל לשפוך לנו קצת אור.
"תורה בגויים אל תאמין". תורה, זו כבר הוראה מעשית כיצד לנהוג. חכמת
הגויים מסוגלת להיות לנו לכלי עזר להבין דברים שעוברים עלינו ולהשתמש בהם נכון, אך
לעולם אינה מסוגלת לתת לנו הוראות כיצד לנהוג. מסיבה מאוד פשוטה, משום שהגויים
ובראשם יון, אינם מתעסקים ב'למה', הם מתעסקים ב'איך'. מבחינתם לא קיימת תוכנית
אלוקית שאמורה להוביל למקום מסוים, ואם אין תוכנית כמובן שאין מקום להוראות. אני
לא יודע כמה רע יש בספורט או באומנות, אך אם אין תוכנית אלוקית שכוללת אותן בתוכה,
וממילא נותנת להן גם את הפרופורציות, זה רע מאד!
אבל כל זה היסטוריה. אותך הרי כפי שהבנתי מעסיק
הכאן ועכשיו. לך הרי יש יראת שמים, לך בוודאי יש תוכנית אלוקית, אם כך בוודאי שיש
לך פרופורציה במה להשתמש וכיצד. האם ראוי מבחינתך להיעזר בכלים חיצוניים? אענה לך
על כך ב"ווארט" לסיום. נר חנוכה, פוסקת הגמרא, מצוה להניחו על פתח ביתו
מבחוץ... ובשעת הסכנה מניחו על שולחנו ודיו. כשבאים להדליק את הנר המסמל את חכמת
התורה, כלומר לא רק חכמה אלא חכמה שיש בה הוראה, ראוי להדליק אותו בחוץ. אדם שיש
לו תורה מסוגל להיחשף אולי לרשות הרבים, ואולי אפילו להשפיע עליהם. אך יש פעמים
רבות שנקראות שעת הסכנה. במצבים כאלו לא לוקחים סיכונים, מתכנסים בתוך הבית, מניחו
על שולחנו ודיו... ואידך זיל גמור.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה