להבות ואורות
אבי פורמן
הבית נעים וחמים, ריחות של מטוגן תורמים לאווירה, רעש חלש של שמן
מבעבע במטבח שהסופגניות מיטגנות בו היטב, ואנחנו מפזמים מעוז צור. מבטי לחלון פונה,
שם מקפצות להם הלהבות בחנוכיה, נראות כאילו נרתעות לרגע מהגשם שמכה בכל כוחו
מעל הקופסה הקטנה, אך הלהבות אינן חושבות לוותר. על כל מטח גשם נוסף הן מקפצות
למעלה ביותר עוצמה, מתגרות בגשם ובכל מה שבחוץ, מנסות לבעוט. לפעמים נראה שיש בהן
כוח לפרוץ למעלה אבל עדיין הן נשארות מחוברות לפתילה הקצרה, יונקות עוד שמן זית
שמאפשר להן להמשיך להאיר בחורף החשוך והקר.
אני מתבונן בהשתקפות הלהבות באישוניו של אחי הקטן, איך האורות האלו
מהבהבים, וחושב כמה כוח טמון באורות הקטנים הללו, כמה כוח יהודים שאבו במהלך
הדורות מהגבורה ההרואית של קומץ מכבים שקראו תיגר על הכוח החזק ביותר בעולם, ממש
כאותם אורות קטנים בחנוכיה שלי בחוץ שמנסים להתמודד עם איתני הטבע, ונראה שכל
עוד הם במסגרת והם יונקים את החומר הנכון שום דבר לא יכול להם.
כמה שאני קטן ליד העוצמה והכוח של הכוחות הגדולים מסביבי שמנסים לכבות
את האש או לפחות להטות אותה מהמסלול, עדיין יש באפשרותי לפרוץ קדימה ולהתמודד עם
הכל, אם רק יש לי את המסגרת ומקום לשאוב ממנו כוח - שום דבר לא יוכל לעצור את האש
הפנימית הדולקת.
מבט אחרון לחלון. אני רואה שהלהבות שם מהנהנות לי: כן, כן.
עוד הבזק אחרון שאני חייב להביט בו לפני שאני ממשיך לעיסוקי. אני שם
לב שיש שם איזה ריקוד, אבל זה כבר בשפה שאני לא מבין. אני את הכוח והכיוון קיבלתי.
ממליץ גם לכם אחרי שהדלקתם קחו חמש דקות רק להסתכל על הנרות האלו, יש בהם משהו. זה
לא סתם "לשחק באש".
זוהי אש עם עוצמה!
מדהים. מעורר בי את הרצון להגיע כבר לחנוכה ולחוות את העוצמה דרך הנרות.
השבמחק