חרדקעל"ת ( - חרדים קובעי עיתים לתורה)
דוד מור
בעקרון לא רציתי לכתוב את המאמר הזה משום
שהנושא חרוש מצוץ ופצוץ מכל כיוון, אך משום שהתערב בו סיפור מעניין על בחור מישיבת
דרך ה' המעטירה!! נלאה אתכם שוב בפוליטיקה הדביקה וחסרת התועלת הזו...
זה מתחיל ביום שלישי של זה השבוע באולם
השמחות "תמיר" בעיר הקודש ירושלים תובב"א, השעה 4:00 בצהריים, הבחור
מ' בשיא העבודה. רגע, לא, סליחה, בואו נלך יותר אחורה...
זה מתחיל במוצאי חג השבועות האחרון. הרב
גרינבוים מדבר בטון יציב עם כמה "חברים לדרך" בבית המדרש של הישיבה הקדושה
על היחסים ה"רומנטיים" שלנו עם התורה. מ' מיודענו היה נוכח שם, השיח הנוקב
של הרב הותיר בו רושם רב. מ' מחליט לקבל קבלה על עצמו בכדי לחזק את הקשר ה"רומנטי"
שלו עם התורה הקדושה, ולכן החליט שהחל ממחרת, מלבד סדרי הבוקר הקבועים והמסכת הנלמדת
עם הרב בעז מילר הי"ו, הוא יוסיף כמה רגעים של לימוד מסכת קלילה (מגילה, נניח
לצורך העניין) מכמה רגעים מתים שלו בעבודה, בנסיעות, ובשבת קודש 'קצת'.
מ', שכחנו לציין, עוסק בתחום הצילום.
הוא צלם ובדרך כלל 'עוזר צלם' של צלם ידוע שם בציבור החרדי, וכמו שכבר הזכרנו לעיל,
בשעה 4:00 בצהריים באולמי "תמיר" בירושלים מ' מסיים להרים את מסך הבד של
הסטודיו, מכוון את הפלאשים, מסמן לצלם שהכול מוכן וחסר רק את הכלה. לאחר חמש דקות הכלה
ומשפחתה מגיעים, חסידים ירושלמים אותנטיים ממאה שערים, וכמו שאמרנו הבחור מתיישב,
פותח את הגמרא ומתחיל את ההספק שהוא קבע לעצמו. אחרי כמה דקות הוא מרגיש פתאום
מישהו עומד מאוחריו, מרים את הראש ומגלה את האבא של הכלה עומד ומתבונן בו. ואז הוא
שואל "מה? מה זה? אתה לומד בעבודה?". "כן", עונה עוזר הצלם, "והיום
אני מסיים ברוך ה' פרק שלישי רק מהזמן של ההמתנה למשפחות שיגיעו ומהזמן המת שבמצוה
טאנץ העגמומיים והארוכים". "פששש..." אב הכלה מתפעל ואומר לבחור עם
מכנס הכותנה הכחול וחולצת הפולו הלבנה, "אני מקנא בך! אני לא צוחק, אני מקנא בך!
שכוייח ממש שכוייח..."
עברו כמה שעות, הייתה חופה, החתן והכלה
סוף סוף ב"ה יצאו מהחדר יחוד, ה'פוייקער' מהדר במנהג ירושלים... לאחר השבע ברכות
נושא כליו של הצלם שקוע בעבודה, ולפתע הוא מבחין במהומה סביבו, הוא מרים את
העיניים (או יותר נכון מוריד אותן מהתקרה) ורואה אדם זקן ומכובד, הדור פנים, נראה
כאדמו"ר או רב גדול, מוקף בעשרות חסידים ומתקרב לעברו. הרב ניגש אליו ובמפתיע
מושיט את ידו, מתכופף לעברו ו...מוריד את כובע הסאמט הרחב וחושף כיפה גדולה המונחת
על ראש שיבה שפאות הדורות מסתלסלות מצידיו, ואומר בעברית עילגת: "דריי (שלושה)
פרקים במגילה! בשעות העבודה! אני מוריד בפניך את הכובע!"
מ' שכבר עובד זמן מה עם הציבור החרדי, רגיל
שהוא והדומים לו מרגישים באירועים מסוג כזה כמו זבוב על הקיר... לפתע הוא מרגיש
במרכז העניינים כשכולם מקיפים אותו ורב זקן מוריד בפניו את הכובע...
וכעת נחזור לפוליטיקה העבשה. בתקופה
האחרונה הרגשנו מותקפים כשעל גבי לוחות המודעות התפרסם קמפיין קיטשי ומזעזע המציג
את ה"מתאבדים על פרנסתם" כחרקים מזיקים שיש לקטול בדחיפות. רגשות אלו גם
קיבלו ביטוי על גבי עלון זה בצורות שונות. הסיפור שקראתם מלמד אותי שההתמודדות
הנכונה שלנו עם דה-לגיטימציה שמנסים כל מיני גורמים לעשות לציבור החרדים העובדים
אינה על ידי כעסים, התקפות או תלישת מודעות באישון לילה... רק אם נוכיח שאנו אכן
יהודים איכותיים המחוברים לתורה כל הזמן וקשורים אליה בקשר אמיץ, רק אז יבואו גם
ירושלמיים ממאה שערים ובעל כרחם יורידו בפנינו את הכובע!
דוד, פששש איזה מאמר! מדהים!
השבמחקאכן תגובה הולמת.
השבמחקסובלנות.
ריגשת!