בועז בק - פרשת קורח תשע"ג

זה שאתה נושם אומר שאתה חי

בועז בק

אחת הפרסומות הזכורות לי ביותר שהיו בשנים האחרונות לרכבים הייתה הפרסומת ל"לקסוס": "זה שאתה נושם לא אומר שאתה חי". שנון, תמציתי וכמעט מגרה לרוץ ולקנות את הרכב המפואר.

***

חומש במדבר הוא חומש 'מדברי' קלאסי, חומש שפרשה אחר פרשה אנחנו קוראים אודות הרפתקאות עם ישראל שזה עתה יצא מארץ השעבוד שלו לעבר הארץ המובטחת לו עוד לפני שהיה לעם. פרשה אחר פרשה אנחנו קוראים על מה שעם ישראל עובר מהשניה שהוא יוצא ממצרים, החל ממצוות המילה ועד מתן תורה ומשם עד הכניסה לארץ ישראל אחרי שיטוט בן שלושים ושמונה שנה. 

לאורך כל הדרך עם ישראל אומר תודה ומתלונן, נהנה מכל טוב שמים וממשיך להתלונן, השיא היה בפרשה הקודמת, פרשת המרגלים. וכשאנחנו כבר חושבים שזה מאחורינו אחרי שמרטנו את שערות ראשנו כאשר עם ישראל מקבל את העונש להמשיך במדבר ולא להיכנס מיד לארץ ישראל, מגיע אדם בשם קרח ומגיע לתובנות חדשות בעולם שהוא חי על פיו ולשיא של חוסר הכרת הטוב כלפי מנהיג העם, משה רבינו. 

קרח שהתורה מספרת לנו איזה ייחוס יש לו, נין של לוי ומכורח כך גם הוא נבחר כמשרת העם, הוא אוסף יחד איתו עוד מאתיים וחמישים אנשים, כולם ראשי עדה ואנשי שם, כולם אנשים חשובים עם "שכל על הכתפיים", לא מה'עמך' פשוטי העם שמחפשים כל היום נייעס עסיסי ואקשן... והנה הם מגישים למשה ואהרון "טופס לגילוי מידע" בו הם רוצים הסבר מפורט מדוע דווקא משה ואהרון הם אלה שמנהיגים את העדה ולא אנשים אחרים. או בשפה שלנו, מדוע הם נבחרו שרירותית ולא עברו פריימריז? אפילו שעד עכשיו הם ראו שמשה הוא השליח של הקב"ה בכבודו ובעצמו. ואחרי שהם ראו את כל מה שמשה עשה בכל זאת הם מגיעים עם התלונה הזאת למנהיגי העדה. 

קרח משלהב אותם עם סיפורים על אלמנה שמשה עשק את השדה שלה על ידי כל המצוות [בזמן שאין בכלל שדות במדבר], ואל משה הוא וכל קהלו מגיעים עם שאלות מקוריות בהלכה כמו טלית שכולה תכלת... 

הלואי ויכולתי לעסוק בשאלה מאיפה זה נובע. מי אני שאשפוט את קרח שלא היה אדם פשוט, לא הוא ולא כל האנשים שבאו איתו.  

משה מנסה לומר להם בעדינות שלא ילך להם, שיביאו מחתות ויעלו קטורת ויראו את של מי יקח השם, ורק אדם אחד שבו יבחר השם הוא ישאר חי, או משה או קרח או כל אחד אחר מתוך המאתיים וחמישים אנשים. במצב נורמלי אנשים היו תופסים את הרגלים שלהם ובורחים, אנשים שלא היו מגיעים למעמד כזה מתוך רוח שטות היו מבינים מה עומד לקרות ובכל זאת... הם מסכימים לטקס הזה בידיעה שלרובם זה לא יסתיים טוב.

כולנו יודעים מה היה הסוף של הסיפור, לא נשאר זכר לא מקרח ועדתו ואפילו לא מהכלים שלהם.

יותר מזה, עד היום מוזכרת מחלוקת קרח ועדתו לדיראון עולם כמחלוקת שהיא לא לשם שמים, מחלוקת לא טובה.

***

אילו הייתי שם הייתי ממליץ לכולם לקחת הפסקה לרגע, לא שהם היו צריכים לצאת לים או משהו כזה, היה להם כל טוב עולם, ענני כבוד עוטפים אותם, בגדים שלא בלים וגדלים יחד איתם. ובכל זאת הייתי אומר להם לקחת רגע אחד לנשום, להסתכל באמת מסביב על מה שקורה. אמנם כוונתם הייתה לשם שמיים אבל התוצאה הרת אסון, שהרי זהו המבחן האם הדבר שאנחנו עושים הוא טוב או לא, הכל לפי החתימה, ככה חינכו אותי.

***

יש מנהיג, אחד כזה שעל פיו ישק דבר לטוב ולרע, מטבע הדברים לעדה השניה יהיה מנהיג משלה, טבע העולם או לא? ככה נבראנו. לא מאוחדים. מחנות מחנות החל משנים עשר השבטים ועד דירוגם בדרגות קדושה וקרבה אלוקית. אבל פה נכנסת השאלה האם המחלוקת היא לשם שמיים או לא. כמובן שאנחנו לא יכולים לשפוט במקום ובלהט הרגע שמתחילים את אותה מחלוקת שלרוב יהיה אפשר לפטור אותה בשניה אחת של מחשבה.

אם להפשיט את זה לימינו כבר עולה בי התמונה של מחנות מחנות בתוך העם, מחנות שהתפתחו מצורך התנגדותי למחנה הקיים. או משעמום. מילא אם מגיעים שני אנשים בעלי דעה להלחם אחד בשני, זה איך שהוא נשמע טוב וגם התוצאות בדרך כלל טובות ומתונות, אך אם המחלוקת יורדת לאנשים ה'פשוטים' יותר, שלרוב כל מה שהם רוצים זה שיהיה שמח אבל זה נגרר למקומות אפלים יותר, ובלי שנשים לב אנחנו מוצאים את עצמנו בתוך מערבולות שאין לאף אחד מושג איך לצאת מהן. אנחנו מוצאים את עצמנו עומדים במקום שאין אדם אחד שביקש אותו ובכל זאת אנחנו אובדי עצות ומתוסכלים מהקורה סביבנו. מה שקורה הוא שכל אחד חייב לתפוס צד וממילא להלחם בצד השני, לקחת הכל אישי, מסתם אקשן הפכנו הכל לשנאה טהורה ואמיתית על אדני השעמום והשעמום [אין תירוץ אחר למה שקורה]. לאט לאט ללא שנבחין אנחנו עמוק בתוך בוץ שאנחנו חופרים לעצמנו.

***

לנשום.

לנשום עמוק. להסתכל על החיים מהצד, לשאול מה נוגע אלי באמת, במה אני אמור להתעסק ובמה לא. "זה שאתה נושם אומר שאתה חי" כי יש לך זמן לנשום. כי אתה לא בלחץ המטורף הזה שהחיים דורשים מאיתנו. לא להכניס את עצמנו למקומות שאין לנו באמת מה לעשות שם. יש לנו אופציה לחיות את החיים היפים. את העולם הטוב הזה. כל מה שנדרש זה רק להסתכל על העולם, ליהנות ממנו, לנצל כל רגע. לא לקחת כל דבר אישית.

לנשום. עמוק. ליהנות. שקט פנימי שרק אנחנו יכולים להעניק לעצמנו.

שבת שלום!