תובנות לחיים
יוסף אלחנן
סיפור: ישבו שני תלמידי ר' רב אידי בר אבין לפני רבם שהתנמנם באותה
שעה, ודנו בנושא "לחם עשיר" האם הוא חמץ או לא.
לקראת סוף המשא ומתן ביניהם התעורר רב אידי. "תינוקות" –
גער בהם, זו הפרשנות שלכם לנושא? טעיתם לגמרי. טעם הדין שונה לגמרי והוא משום שאין
מי פירות מחמיצים.
עד כאן סיפור מהגמרא פסחים דף ל"ה.
אני מנסה להבין למה אי אפשר לכתוב את ההלכה בלי כל הסיפור שהרב נרדם
והם דנו לבד בנושא. למה צריך את כל הפרטים והכינויים של הרב לתלמידיו?
מה רוצים ללמדנו בזה?
הגענו, הרב ליפשיץ ואני לכמה מסקנות מהסיפור:
1. גם כשהרב מנמנם ונראה כאילו הוא לא בעניינים, תדע שהוא אוחז ראש.
2. הרב יכול לגעור בתלמידיו ולכנותם בכינויים על גבול הפוגעניים.
3. תלמידים ללא רב לפעמים מקשקשים.
4. אין מקור עשיר לתובנות לחיים בכל התחומים כמו המקור התלמודי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה