ראש הישיבה שליט"א - פרשת קורח תשע"ג

"וגם בך יאמינו לעולם"

מורנו ראש הישיבה, הרב ברוך צבי גרינבוים שליט"א

"ויקח קורח... ויקהלו על משה ועל אהרן ויאמרו אליהם רב לכם... ומדוע תתנשאו..." (במדבר טז, א-ג)

פסוקים אלו פותחים את פרשת המחלוקת הכואבת של קורח ועדתו עם משה רבינו, ולפנינו עומדת וניצבת קושיה מעיקה. הכיצד בכלל, אפשרית היא המחלוקת של קורח עם משה רבינו, לאחר שהבטיח לו הקב"ה לפני מעמד הר סיני, שלעולם לא יערערו על נאמנותו המוחלטת כנביא ה', כאמור "הנה אנוכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עימך וגם בך יאמינו לעולם" (שמות יט, ט).

קושיה זו מקבלת משנה תוקף לאור דבריו המפורסמים של הרמב"ם ב'איגרת תימן', שכתב בביאור פסוק זה: "הודיענו שכל מי שעמד על הר סיני שהם מאמינים בנבואת משה רבינו בכל מה שבא על ידו, הם ובניהם ובני בניהם עד עולם, שכן אמר הקב"ה "וגם בך יאמינו לעולם". לפיכך יש לדעת שכל מי שנטה מדרך הדת הנתונה במעמד ההוא שאינו מזרע האנשים ההם, וכן אמרו חז"ל על כל המסתפק בנבואה "לא עמדו אבותיו על הר סיני". עכ"ל הרמב"ם.

לאור דברים אלו אנו מבקשים להבין, הכיצד חלק קורח על נבואת משה, הרי לפי האמור לא תיתכן כפירה אצל העומדים על הר סיני, וקורח ועדתו הרי ודאי השתתפו במעמד הר סיני?

הבא להיטמא - פותחין לו!

קושיה זו הועלתה על שולחנו של בעל ה"קהילות יעקב" זצ"ל [הובאו דבריו באריכות בספר טללי אורות על חומש שמות שם], ויסודות תשובתו הם, שהעולם הזה הוא עולם הבחירה, ואין הדרך הרעה סגורה בפני שום אדם, שאם אדם רוצה להיטמא - פותחין לו (מנחות כט:), ומשום כך במקרים רבים יכול האדם להגיע לכפירה מכמה סיבות. כגון: האוכל מאכלות אסורות המטמטמים את הלב, או השקוע בחטאים הגוררים על עצמו רוח טומאה, או שהמידות הרעות פועלות בלבו של אדם ומשבשות את דעתו כפי רצון הלב ונגיעותיו האינטרסנטיות, או במקרים בהם נמצא האדם בחברה רעה הפועלת לרעה על אמונתו.

בכל דוגמאות אלו ועוד, לא עוזרת הבטחת "וגם בך יאמינו לעולם", וכל הבטחת התורה ודברי הרמב"ם הנ"ל נאמרו על סוגי האנשים שאין להם תאווה או נגיעות אישיות או שאר הסיבות הנ"ל, אלא שהם מבקשים הוכחה מוחשית לכך שמשה אמת ותורתו אמת, על כזה סוג אנשים קיימת הבטחת "וגם בך יאמינו", שתמיד יהיו מקובלים עליהם ענייני התורה כמו בזמן דור המדבר, ותהיה להם האפשרות והנטייה הטבעית להאמין בנבואת משה ושאר דברים שראו במעמד הר סיני.

ממילא אנו מבינים, שקורח, מתוך שנפגע בכבודו שלא נבחר לנשיאות שרצה, כעס על משה, וכדי לנקום ולנצח הגיע לכפירה בנבואת משה, בעקבות הנגיעות האישיות שהטעו אותו.

מסורת התורה ע"י חכמי ישראל

בדרך נוספת ניתן לומר, שהבטחת "וגם בך יאמינו לעולם" הייתה הבטחה כללית ויסודית שכל אדם מישראל, בכל דורות העולם, שירצה ללכת בדרך ה', יוכל למצוא בהישג יד את הדרך המדויקת בעבודת ה', ושבכל הדורות תימשך מסורת התורה בשלמות, איש מפי איש, עד משה רבינו, שמכוחו ועל ידו מחזיקים אנו באמונתנו, ותורה זו "לא תשכח מפי זרעו" (דברים לא, כא).

זאת ועוד.

בהבטחת "וגם בך יאמינו לעולם" טמונה גם הבטחה שבכל דור עד ימינו אנו ואחריהם, יוכל כל אדם מישראל למצוא לעצמו מורי דרך, ממשיכי דרכו של משה רבינו, שידברו בשם ה' את דברי התורה באופן המושלם והמשכנע ביותר. דבר זה למדנו מבית מדרשו של רש"י שפירש "וגם בך יאמינו" – "גם בנביאים הבאים אחריך", והיינו שבכל הדורות ימשיכו להיות בעם ישראל נביאים ומורי דרך שיעבירו אלינו את דבר ה' וישמרו על "תורת משה" שתעבור אלינו בצורתה המקורית ובאופן שהכי מתאים עבורנו, ושאנו מסוגלים לעמוד בה...

אין הבטחה זו שוללת את האפשרות שיקומו מערערים על התורה או על נבואת משה, וקורח ועדתו אכן מוכיחים זאת, הם וגם ממשיכי דרכם שבכל הדורות, הכופרים בתורה ומערערים על סמכותם של חכמינו ז"ל בהיותם "מעתיקי שמועת משה רבינו".  בהבטחת "וגם בך יאמינו" קיבל משה רבינו את הבטחת התורה הנצחית, שבכל הדורות תישמר אמונת התורה על ידי נביאי וחכמי ישראל, ולמרות השנים הרבות ומאורעות החיים שעברו על עם ישראל משעת מעמד הר סיני, ימשיך עם ישראל הרוצה לשמור על אמונת ישראל, ללכת אחרי "תלמידי משה רבינו" באמונה שלמה, ולהאמין להם ולדבר ה' המדבר מתוך גרונם המכוון אלינו.

כשקורח רצה להיות "משה רבינו"...

ייאמר מעתה, שאכן אמת הדבר שעמדו רגליו של קורח בהר סיני, והאמין בה' ובתורה מן השמים, אלא שהבנתו הייתה שלמרות שעד עתה הביא משה את דבר ה' ועיקרי התורה אל העם, זה היה מתאים ונכון לשעתו, ומעתה, הוא, קורח בעצמו, יכול להטיל דופי במנהיגותו של משה, ולחשוב שמעתה הוא הוא מתאים ומסוגל להיות "משה רבינו"...

נאמנות גדולי ישראל בכל הדורות!

טענתו עתיקת היומין של קורח, נשמעת חדשים לבקרים על ידי אנשים ושיטות מפוקפקות, הנמנים על "עדת קורח" ומטילים ספק באמון המוחלט שיש לנו בתלמידי משה רבינו.

גם אצל רבים מאיתנו מתגנב מדי פעם ספק קטנטן, האם להאמין וללכת אחרי מנהיגינו ורבותינו שליט"א באופן מוחלט, שהרי מי אמר ש...? ואולי המנהיגות לא כל כך ראויה... וגדולי ישראל אינם מכירים אותנו בדיוק והם מנותקים...וחוץ מזה יש לנו הרבה שאלות... ובסתר לב אנו חושבים "להחליף את ה"משה רבינו" שלנו" ברבי יותר נח ומתחשב, שתמיד תמיד נבין אותו ונתחבר אל דברי תורתו והנהגתו... וכשאיננו מוצאים "משה רבינו מתאים", אנו מחליטים על דעת עצמנו למנות את עצמנו ל"משה רבינו" שלנו וגם לתלמידיו...

מהיכן נובע חוסר האמון הבסיסי הזה?

מחשבות אלו נובעות מחוסר הערכה והכרה בסיסית במהותם של גדולי התורה – מעתיקי שמועת משה, המעבירים בנאמנות ובדייקנות את מסורת מעמד הר סיני, ואשר אלוקי ישראל מתגלה להם בליבם ובתורתם ואת דבריו הם מניחים לפנינו במסירות ובאהבה.

זאת ועוד.

אנו רגילים למדוד את גדולי התורה דרך המשקפיים שלנו ודרך הנגיעות האישיות שלנו. לפעמים חוסר האמון שלנו נובע מחוסר אמון שיש לנו ביכולת האנושית להתנתק באמת מכל נגיעה אישית ולחיות ולהתנהג רק על פי ציווי ה', ומכאן הדרך קצרה "להאשים" את גדולי התורה שאולי גם הם קצת נוגעים בדבר ויש להם אינטרסים אישיים המנחים את הוראותיהם. לפעמים המבט הזה על גדולי התורה 'מכוסה' באמירות "מבינות עניין" על שאינם מבינים דיו לרוחם של צעירי זמננו, או בסגנון האחר והמוכר, הצדקני והמתחסד האומר "חס וחלילה איננו מדברים סרה בגדולי הדור, אנו רק אומרים שאנשי החצר שלהם מספרים להם ובדות לא נכונות ומטעים אותם"...

פרשת קורח מלמדת אותנו שהבטחת ה' לעמו "וגם בך יאמינו לעולם", תהיה קיימת לנצח, וכל המערערים על יכולתם ונאמנותם של גדולי ישראל לדבר בשם ה' באופן הנקי מכל נגיעה אישית או אינטרסים פסולים, נמנים הם על עדת קורח שסופם מוכר וידוע.

עלינו להאמין בכל לב בתורה שמבטיחה לנו, אם רק נרצה באמת, לקיים בעצמנו את מאמר המשנה באבות "עשה לך רב", ולמצוא רב כלבבנו שיעביר לנו את דבר ה' המדוייק, לפי כוחות נפשנו המיוחדים בנאמנות ומסירות.