ראש הישיבה שליט"א - פרשת חוקת תשע"ג

נחש הדמיון

מורנו ראש הישיבה, הרב ברוך צבי גרינבוים שליט"א

"ויבוא העם אל משה ויאמרו חטאנו כי דיברנו בה' ובך, התפלל אל ה' ויסר מעלינו את הנחש ויתפלל משה בעד העם, ויאמר ה' אל משה עשה לך שרף ושים אותו על נס והיה כל הנשוך וראה אותו וחי. ויעש משה נחש נחושת וישימהו על הנס והיה אם נשך הנחש את איש והביט אל נחש הנחושת וחי". (במדבר כא, ז-ט(

"אמרו רבותינו, וכי נחש ממית או מחיה אלא בזמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה, ומשעבדין את ליבם לאביהם שבשמים, היו מתרפאים ואם לאו היו נמוקים" (רש"י בשם חז"ל).

הבה נתבונן. עם ישראל מגיע להכרה שחטאו בכך שהוציאו את דיבת המן ואמרו על האוכל הנפלא הזה – "ונפשנו קצה בלחם הקלוקל". כעונש על כך הם קיבלו את נשיכתו של הנחש והם מבקשים ממשה להתפלל עליהם שיתרפאו מנשיכה זו מפני שעשו תשובה.

אנו תמהים, לשם מה נצרך "נחש הנחושת", ומה הוא בא ללמדנו?

גם מה שהסביר לנו רש"י, שיש בהסתכלות למעלה כדי לשעבד את ליבם לאביהם שבשמים, לא מסביר לנו עדיין מדוע נדרש לנו נחש הנחושת להיות באמצע. די היה, אם יצווה משה את העם להסתכל אל השמים ולשעבד את הלב לאבא שבשמים? מדוע לא די בכך?

שיעבוד הלב מרפא נשיכות!

כדי להבין זאת, ראוי להביא כאן את מה שכתב רבינו הגר"ח מוולאז'ין זצ"ל בספרו נפש החיים, ואלו דברי קודשו: "ובאמת הוא עניין גדול וסגולה נפלאה להסיר ולבטל מעליו כל דינים ורצונות אחרים שלא יוכלו לשלוט בו, ולא יעשו רושם כלל. כשאדם קובע בליבו לאמר, הלא ה' הוא האלוקים האמיתי ואין עוד מלבדו, ומבטל בליבו ביטול גמור ואינו משגיח כלל על שום כוח או רצון בעולם, ומשעבד ומדבק טוהר מחשבתו רק לאדון היחיד, כן יספיק ה' יתברך בידו ושממילא יתבטלו מעליו כל הכוחות והרצונות שבעולם.

וזהו עניין "עשה לך שרף" ואמרו, בזמן שהיו ישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדים את ליבם היו מתרפאין. רצונו לומר כשהסתכלו כלפי מעלה להנחש השורף והתבוננו כוחו הרע, עם כל זה בטלוהו מליבם ולא השגיחו על כוחו הנורא, ושיעבדו ליבם באמת לאביהם שבשמים בלבד, היו מתרפאין". עכ"ל.

יסוד גדול לומדים אנו מדברים אלו. אנחנו העם, מאמינים בני מאמינים שאין שום מקרה בעולם ואנו מושגחים ע"י אבינו ובוראנו הנאמן בכל שעה.

וכשיורד האדם ממדרגתו הרוחנית ומתרחק מה', שולח לו הצופה והמביט על דרכיו, תזכורות ברמות שונות של כאב, כדי להחזירו אל מסלול הקרבה ויראת ה'. כשנפגש המאמין עם קשיים וכאבים בחייו לא די לו שמיד ישעבד את ליבו לאביו שבשמים. עליו להתבונן בסוג הצער והצרה העומדת בדרכו ולמצוא בהם את מה שעליו לתקן.

הנחש בזמן המדבר הגיע להם – כמבואר בחז"ל – על כך שהוציאו את דיבת המן "ויבוא נחש שלקה על הוצאת דיבה ויפרע ממוציאי דיבה" (רש"י). לכל אחד בחייו, מזדמן לו הנחש – היינו ייצר הרע (הנחש הקדמוני) ובלי משים וברגע של חולשה מצליח לנשוך בנו, ולהטיל בנו זוהמתו וארסו. נשיכה רוחנית זו, מביאה וגורמת לנשיכה פיזית מנחשים הגורמים כאב ומבוכה. עלינו להתבונן ולהישיר מבט אל מול הצרה ולנסות ללמוד ממנה מהו ה"נחש הרוחני" שגרם לו לנחש הפיזי שינשך. הנחש הפיזי הוא נחש הנחושת, ואין לו כוח להזיק...

אז, כשנבין בס"ד את המסר ונתבונן בכוחו הרע, נזכור את סגולתו הנפלאה של רבינו חיים מוולאזין זצ"ל. ולא נשגיח על הצרה עצמה אלא נשעבד את הלב, כשאל הלב – ולא רק אל השכל – תחדור ההכרה שאין עוד מלבדו ונרגיש שליבנו מסור לגמרי אל אב אוהב ורחמן, נתרפא מהנשיכה, היא תפסיק מלכאוב.

והביט אל נחש הנחושת וחי.

להסתכל לנחש בעיניים!

בדרך נוספת אנו מבקשים להסביר פרשה מרתקת זו.

סוד נפלא, מגלה לנו תורתנו - תורת החיים, כיצד היא הדרך האמיתית להתגבר על ניסיונות החיים ולנצח את אותו "נחש-הקדמוני", שהוא סמלו של יצר הרע.

לשם כך, הבה נסתכל על נחש אחר שמצאנו בתורה. אנו הולכים כאן בדרכו של רבינו הספורנו בפרשת בראשית, בהסבירו את הפרשה העמוקה של הנחש שפיתה את אדם וחוה והחטיאם, וזה לשונו "והנחש היה ערום מכל חית השדה - הוא שטן - הוא יצר הרע, רב ההיזק עם מיעוט היותו נראה ]דהיינו שבקושי נראה לעין אדם, בהיותו חבוי בחורים וסדקים...[ ועל זה הדרך קרא בזה המקום את היצר הרע המחטיא "נחש" בהיותו דומה נחש, אשר תועלתו במציאות מועט ונזקו רב עם מיעוט היראותו... והוא, שהכח המתאווה המחטיא, יעשה זה באמצעות הכח המדמה המוביל אליו דמיוני התענוגים החומריים, המטים את האדם מדרך השלימות המכוון מאת הא-ל יתברך".

הסברו הנפלא של הספורנו, מגדיר לנו בצורה בהירה: מהו היצר הרע? זהו בעצם כח הדמיון! דהיינו, כח דמיוני בנפש, שמשכנע את האדם בחלקלקות ומעורר ומושך את כח התאווה - הטבעי והבריא של האדם - אחרי דברים דמיוניים וחלקלקים שמתבררים לאחר החטא, כבלתי מציאותיים ולא משתלמים.

אין בו בנחש זה שום כח אמיתי. אין בו חיים, ואין בו ממשות. הוא דמיון! הוא אמנם נחש, אך נחש נחושת נטול כל חיות וכח.

על האדם להביט אל תוך עיניו של נחש דמיוני זה, שמפתה אותו לאכול מפירות הרעל של גן החיים, נגד רצון האלוקים, ולהשתמש בכח הנגדי שנתן לנו הקב"ה, כדי שנצליח לעמוד מול כח הדמיון, והוא כח השכל שלנו.

כך ממשיך שם רבינו הספורנו ואומר, שהכח המתאווה יחד עם הדמיון מחטיאים את האדם "כשלא יתקומם עליהם הכח השכלי וימחה בהם".

נמצינו למדים, שהיצר הרע הוא כח הדמיון, והיצר הטוב שלנו, הוא היכולת שלנו להשתמש בשכל שלנו להוציא את החיות מהנחש, ולהפוך אותו לנחש נחושת, חסר חיים. רק עם מחשבות שכליות וממוקדות נצליח להתגבר על דמיונות חסרי בסיס.

זו הייתה עצתו העמוקה של הקב"ה לעם ישראל. כדי לסלק את הנחש הממית, הדמיוני, לא די בתפילה גרידא ובשעבוד הלב לאב שבשמים. עלינו להשתמש עם כח השכל שלנו, ו"להסתכל לנחש בעינים", ולהצליח לראות שאין בו שום כח אמיתי, אלא הוא כח דמיוני חסר חיים וחסר תועלת שכשאנו נופלים ברשתו הוא נושך. רק אז, כשנדע שכל הבליו של הנחש הם חסרי ערך כנחושת, אזי נגיע לשעבוד הלב האמיתי, שירפא את האדם ממכאובי נפשו, ויתן לו כח אמיתי לעמוד בניסיון.

רק בחשיבה שכלית ההופכת את נחש הדמיון החי לנחש נחושת חסר חיים, תהיה בכך הסתכלות רצינית "כלפי מעלה" ושיעבוד הלב לאבא שבשמים בצורה רצינית וארוכת טווח.

על האדם לבוא חשבון עם נפשו, ולחשוב, ולחשוב, ולחשוב, הכדאי להחליף עולם אמיתי, נצחי ומלא ערכי אושר בחיי רגע, דמיוניים, שבסופו של חושך ולילה לא מותירים דבר מלבד עצבות, ריקנות וצורך... לברוח שוב...???