קברי צדיקים
שאלה:
לקראת ל"ג בעומר אותו נוהגים רבים לחגוג בעליה לציון
הרשב"י במירון, הייתי שמח לקרוא את דעתך על המנהג לנסוע להתפלל בקברי צדיקים.
האם זה רצוי או להיפך, כי ידוע לי שהדברים לא פשוטים בפרט אם מבקשים מהצדיק דברים,
ומצד שני יש כאלו שממש מתייחסים לזה בחשיבות גדולה.
תשובה:
סיבכתני ידידי, סיבכתני! זו סוגיה עדינה מאד שמה שלא אכתוב
יהיה בעייתי... אך מכיון ששאלת את דעתי בלבד, ולא שאלה הלכתית שגם כך אין לי סמכות
לענות על כגון אלו, אז אכתוב את דעתי בלבד...
סוגיית קברי הצדיקים נדונה בהלכה פעמים רבות, אצל ראשונים ואחרונים
כאחד. הגמרא כבר מביאה סיפורים שונים על אנשים שעלו לקברי הצדיקים. מן המפורסמים
שבהם הוא סיפורו של כלב בן יפונה העולה על קברי האבות על מנת להתפלל לקב"ה
שיצילו מעצת המרגלים (סוטה לד:). ישנם גם סיפורים נוספים כגון רבי יהושע בן חנניה
שהלך להתפלל על קברי בית שמאי (חגיגה כב:), או רב מני שהתפלל על קברים על מנת
שיפסיקו להציק לו מבית הנשיא (תענית כג:). גם במדרשים רבים מופיעה תפילה בקברים
מסוימים כדוגמת המדרש המפורסם (בר"ר פ"ב י"א) על מקום קבורתה
המיוחד של רחל בכדי שבניה בדרכם לגלות יעצרו שם לתפילה. בהיבט ההלכתי יש לכך
בוודאי גם מקום כפי שהגמרא מספרת (תענית ט"ז.) שהיו יוצאים לבתי הקברות בימי
תענית. לפי אחת השיטות בגמרא שם, הסיבה שיוצאים היא בכדי לעורר את המתים שיעתירו
עלינו בתפילה, מוטיב החוזר על עצמו בדברי חז"ל פעמים רבות כדוגמת אליהו,
ירמיהו, מרדכי ועוד שהיו מעוררים את אבות העולם לתפילה (דבר זה דורש הבנה לכשעצמו).
היציאה לקברים מופיעה ברמ"א הן בהלכות תענית (תקע"ט) והן בהלכות ערב ראש
השנה (תקפ"א). תוסיפו לכך את תקוני הזוהר שאומר ששכינה שורה על ישני עפר,
קיבלתם תמונה אידיאלית לעליה לקברי צדיקים.
אך בכל זאת...
הייתי נזהר מהליכה לקברים סתם, שאינם קברי צדיקים. (מגן אברהם
תקע"ט ס"ק י"ג)
הייתי נמנע מהליכת נשים. (הגר"א, חיי אדם)
הייתי מאד נזהר מפניה ישירה אל הנפטר בכל צורה שהיא. (דורש אל המתים)
דומני שניתן ליצור כלל מן הסיפורים שחז"ל מביאים. בכל הפעמים
שאנשים הולכים לקברים, הם הולכים לקברים של אנשים שבחיי חיותם עסקו בנושא הרלוונטי
לתפילה הספציפית הזו, ולא כמקום ישועות כללי כזה. ככל הנראה, תפילתנו לקב"ה
בנושא זה ליד מקום מנוחתם תפעל אצל הקב"ה לעורר את נשמתם להתפלל גם כן על
אותו נושא שהתעסקו בו בחייהם (עי' תוס' סוטה לד(:. כלב הולך בנושא המרגלים דווקא לקברי האבות שהובטחה להם הארץ. ר'
יהושע עולה לקברי בית שמאי לאחר נידון הלכתי בבית המדרש בדבריהם. רבי מני עולה
לקבר האב ביחס לבנו שמציק. אליהו, ירמיהו ומרדכי מעוררים את אבות האומה ביחס למצבם
הקשה של בניהם ועוד. זהו לא תחליף למקום תפילה, מקום תפילה יש רק אחד
"והתפללו אליך דרך הארץ... והתפללו אליך דרך העיר... והתפללו אליך דרך
הבית... ואתה תשמע השמים..." מקום התפילה הוא הר בית ה' ואפילו בחורבנו.
אולם ידידי, לא שאלת על קברי צדיקים בלבד אלא העלית אף את נושא העליה ההמונית
למירון בל"ג בעומר. אני חייב לומר לך משהו בנימה אישית, אבל אישית לגמרי.
הקב"ה זיכה אותי ואני גר בעיר העתיקה של ירושלים קרוב למקום המקדש. לא פעם
ולא פעמיים יוצא לי לחשוב על נושא החורבן והבנין. פעמים רבות אני נישא על כנפי
הדמיון ומנסה לראות בעיני רוחי כיצד תיראה העליה ההמונית לרגל שלש פעמים בשנה, של
אחינו כל בית ישראל אל המקום אשר בחר ה', הר ציון מרום הרים. אני עוצם את עיני
ומדמיין לעצמי את שיירות האוטובוסים העומדים ברח' רבי עקיבא בבני ברק או בכל מקום
אחר. אוטובוס אחר אוטובוס מתמלא באנשים חגיגיים, גברים ונשים, זקנים וטף. הם
נרגשים כולם ושפתותיהם מדובבות עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים... אשרי עין ראתה
אלה! והנה אני פותח את עיני וצובט את עצמי, החלום הופך למציאות! הנה כל השיירות,
הנה כל החגיגיים, זה אמיתי, אבל לאן פניהם מועדות? למירון. אי אי אי... איזו תחושת
החמצה. וכשירושלים חריבה צובט לי הלב לגמרי... אבל זה היה כאמור בנימה אישית...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה