הרב חנוך רוזנברג - פרשת אמור תשע"ג

עולם שומם

הרב חנוך רוזנברג

במוצ"ש כולנו עומדים לחגוג את ל"ג בעומר. אחת הסיבות לחגיגה זו היא מפני שבתאריך זה פסקו תלמידי רבי עקיבא למות, ורשב"י היה אחד מחמשת התלמידים החדשים של רבי עקיבא, ואנו חוגגים מדי שנה את העובדה שהתורה המשיכה להתקיים על ידי תלמידיו החדשים של רבי עקיבא.

סיפור מותם של תלמידי רבי עקיבא מוכר לכולנו, אך הייתי רוצה לקרוא אותו שוב ולהתבונן בו. כך מספרת הגמרא (יבמות סב ע"ב): אמרו: שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא, מגבת עד אנטיפרס, וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה, והיה העולם שמם, עד שבא רבי עקיבא אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם, רבי מאיר ורבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע, והם הם העמידו תורה אותה שעה.

נשים לב לביטוי אותו מעניקה הגמרא לעולם שלאחר מותם של תלמידי רבי עקיבא: "עולם שומם". אני בטוח שאם היינו חיים אז ומסתכלים סביבנו לא היינו רואים עולם שומם כפשוטו. ממלכות אדירות התקיימו בעולם, היו בעולם חכמים, עשירים וגיבורים שחיו ופעלו בכל העולם. העולם לא הפך למדבר שומם, ובכל זאת זוהי ההגדרה של הגמרא על מצב העולם, "עולם שומם".

מה זה מלמד אותנו?

הגמרא באה ללמד אותנו במשפט זה דבר חשוב מאוד. העולם כולו, על שלל הדברים היפים והמיוחדים הקיימים בו, הוא חסר ערך לחלוטין אם אין בו לומדי תורה! יכולים להיות בו אנשים טובים וחכמים, יכולה להיות בו חכמה גדולה, יכול להיות בו עושר רב, אימפריות אדירות. כל זה קיים, אבל בלי התורה העולם שקול כמדבר שומם, נטול חיים.

זהו מבט הנחוץ לנו מאוד, בפרט בתקופה זו בה רבו המזלזלים בלומדי התורה, מאיימים לגייס אותם ולהכות אותם בכיסם. חשוב לנו מאוד, ממש בזה תלוי הקיום שלנו, שיהיו לומדי תורה. אם ח"ו מתמעטים לומדי התורה, העולם כולו, ואנחנו בכלל זה, מאבדים את הערך הקיומי שלנו. המאבק הניטש בימים אלו על זכותם של לומדי התורה להישאר בהיכלי התורה, הוא מאבק האם העולם יישאר בעל ערך או חלילה יהפוך להיות "עולם שומם"!

דבר נוסף, חשוב מאוד, מספרת לנו הגמרא. מדוע מתו עשרים וארבעה אלף תלמידי רבי עקיבא? מפני שלא נהגו כבוד זה בזה. איננו יכולים לתאר לעצמנו את גדולתם הרוחנית והתורנית של תלמידי רבי עקיבא, אבל מה לעשות שהגמרא מעידה שהם לא נהגו כבוד זה לזה, וזו הייתה הסיבה שהם נענשו בעונש חמור כזה.

לאור הקטעים הקודמים, אנו מבינים שהעונש היה לא רק לתלמידי רבי עקיבא, אלא לעולם כולו, וכל זה למה? כי הם לקו בהתנהגות האנושית שלהם זה כלפי זה.

זהו לקח לא פחות חשוב. אדם שלומד תורה ואינו נוהג עם הזולת בצורה נאותה, הוא לא רק מפספס משהו, הוא מפספס את הנקודה העיקרית של התורה. התובנה הזו היא חידוש עצום, והיא אמיתית. התורה באה ליישר את אורחותינו ולהפוך אותנו לטובים יותר. המטרה של לימוד התורה היא הדבקות בה' וההליכה בדרכיו – מה הוא רחום אף אתה, מה הוא חנון אף אתה. יכול אדם ללמוד תורה שנים רבות, אך אם הוא לא "בן אדם", אם הוא מתנהג בצורה לא אנושית ולא מוסרית מספיק, הוא מפספס את העיקר.

דוגמא עצובה מאוד קיבלנו לפני תקופה קצרה, ביום השואה, כאשר היו מספר בחורי ישיבות שבילו בעריכת מנגל בגנים ציבוריים. אפילו אם נתעלם מחילול השם שנגרם כתוצאה ממעשה זה, כשהתקשורת ניפחה את המעשה לכדי "תופעה" וציירה את כל הציבור החרדי כזה שמזלזל בזכרם של קדושי השואה – דבר שכמובן אינו נכון כלל, לי איכפת בסיפור הזה ההתעלמות של אותם בחורי ישיבות מהפגיעה הקשה ברגשותיהם של ניצולי השואה. 

עובדה היא, שהעם היושב בציון בחר, בצדק או שלא בצדק, לציין יום זה כיום זיכרון לקדושי השואה. אנשים רבים מאוד מתייחסים ליום זה בחרדת קודש וזוכרים בו את משפחותיהם שנרצחו בשואה. איך ייתכן שיש כאלו שמסוגלים לרמוס ברגל גסה את רגשותיהם של אנשים רבים כל כך ולהפגין זלזול בכאבם? אין זאת אלא שהם לא ירדו לעומק התכלית של לימוד התורה – התנהגות אנושית ומוסרית המתחשבת בזולת ונותנת לו ולצערו מקום של כבוד.

עלינו לשים לב שלא ללקות חלילה בהתנהגות כזו, ושלא נגיע חלילה למצב של "עולם שומם".