ראש הישיבה שליט"א - פרשת אחרי מות-קדושים תשע"ג

קדושת ה' וקדושת ישראל

מורנו ראש הישיבה, הרב ברוך צבי גרינבוים שליט"א

"קדושים תהיו כי קדוש אני ה'"

בואו נבין, ידידים יקרים, את הסיבה שציינה התורה למצוות הקדושה שלנו – "כי קדוש אני ה'". האם הקב"ה קדוש באותו מובן שאנו תופסים את מושג הקדושה? ודאי שלא. הרי הקב"ה אינו גוף ואין לו שום דמיון אלינו בעלי הגוף, ובמה איפוא מתבטאת קדושתו שהיא זו שמחייבת את קדושתנו?

את מצוות הקדושה פירש לנו רש"י: "הוו פרושים מן העריות ומן העבירה, שכל מקום שאתה מוצא גדר ערווה אתה מוצא קדושה". ושוב אנו תמהים, איזה יסוד של פרישות מצאנו אצל בורא עולם שאינו חומר וגוף וממילא לא שייכת בו פרישות? הרי פרישות שייכת רק אצל מי ששייך בעניינים של גוף וחומר, אבל הקב"ה שאין לו כמובן שום שייכות אל הגוף וטבעיו הגופניים, לא שייך אליו כלל עניין הפרישות.

ואם כן אנו תמהים, איזו סיבה היא זו שנהיה אנחנו קדושים ופרושים מפני שהקב"ה פרוש ומובדל? וכי מציאותו הנעלמת של האלוקים שודאי אינה אוכלת או נהנית מן העולם כפי שאנו קרוצי החומר נהנים, מחייבת אותנו גם כן לנהוג כך? בודאי שלא! ולכן אנו מבקשים להבין את גדרה של מצוות הקדושה שאנו מחוייבים בה בגלל הסיבה שה' הוא קדוש.

מהי בעצם 'קדושה'? האם ניתן להגדיר אותה באופן מוחשי ונתפס? במאמר זה אנו מבקשים לתת הגדרה חדשה למושג 'קדושה'.

אני ה'!

בפרשתנו אנו שמים לב לסיומת מעניינת, שהתורה חותמת בה עשרות פעמים את המצוות הרבות המובאות בפרשיות אלו, כשהפסוקים מסיימים בחותמת הדרמטית האומרת "אני ה'".

עלינו להבין, וכי איננו יודעים באופן מוחלט את עניין "אני ה'" שמחייב אותנו בכל אמונתנו, שהיא יסוד כל התורה? ומדוע מזכירה לנו התורה שוב ושוב את מציאותו של ה' ואת היותו של ה' כל יכול?

תוכנית ברורה ומסודרת

נשים לב לדבר יסודי מאוד באמונתנו.

הבה ניזכר לרגע בתחילתה של יציאת מצרים, בתחילת פרשת וארא, כשאומרת התורה "וידבר אלוקים אל משה ויאמר אליו אני י-הוה. וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב בא-ל שדי, ושמי י-הוה לא נודעתי להם... לכן אמור לבני ישראל אני י-הוה, והוצאתי... והצלתי... וגאלתי... ולקחתי... והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי... אני י-הוה".

ברור לנו שהאבות הכירו את הקב"ה, האמינו בו ועבדו אותו, ומהו שם י-הוה שלא נגלה אליהם עד עתה? מפרש לנו רש"י: ושמי י-הוה לא נודעתי להם - לא ניכרתי להם במידה האמיתית שלי שעליה נקרא שמי י-הוה, נאמן לאמת דברי, שהרי הבטחתי ולא קיימתי, לכן אמור לבני ישראל אני י-הוה - הנאמן בהבטחתי.

נמצאנו למדים שעד עתה התגלה הקב"ה אל אבות העולם בשם האלוקים, והם הכירו את מה שאנחנו יודעים מהפסוק הראשון של התורה "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ". אלוקים - משמעותו שה' הוא תקיף ובעל היכולת ובעל הכוחות כולם, עילת העילות וסיבת הסיבות. אך התגלותו של האלוקים בתואר "י-הוה" שזוהי מילה המקצרת את משמעותו של הקב"ה שהוא היה הווה ויהיה, באה לבטא את מגמתו של האלוקים בעולם, שיש לו תוכנית ברורה ומסודרת, שעל פיה יתנהג העולם.

את התוכנית והמגמה המסודרת הזו, תפקידו של עם ישראל לגלות. לאחר שהכירו האבות את האלוקים והבינו שהעולם צועד בתוכנית מסודרת, הם קיבלו על עצמם להיות אור לגויים ולפרסם את תוכניתו של האלוקים בעולם. תוכנית זו מתבטאת בשם "י-הוה".

ביציאת מצרים התחילה להתגלות בפועל התוכנית המסודרת של העולם, וכן התגלתה העובדה ההיסטורית שאנו עם ה' המגלים והמייצגים לכל העולם את התוכנית האלוקית. זו בדיוק הנקודה שסירב פרעה להכיר בה באומרו "מי י-הוה אשר אשמע בקולו, לא ידעתי את י-הוה וגם את ישראל לא אשלח". פרעה האמין באלוקים אך סירב להאמין שלעולם יש תוכנית מסודרת ואחידה שיש בה הרמוניה בין עבר הווה ועתיד – היה הווה ויהיה, ובודאי שלא הכיר בעם ישראל כמייצג של אותה תוכנית "הויה אלוקית" לתיקונו של עולם.

אנו שונים מאומות העולם, שברובם מאמינים באלוקי השמים והארץ שברא את העולם, אך אמונתם זו אינה מחייבת אותם דברים ברורים ומוחלטים וכל אחד מהם סבור שהוא מבין כך או אחרת את רצון האלוקים. לעומתם, אנו עם ישראל קיבלנו לידינו את הצופן של שם "י-הוה" וכך דיבר אלינו האלוקים בדיברה הראשונה בעשרת הדיברות: "אנוכי י-הוה אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים". שם, ביציאת מצרים התגלה הקב"ה כשלקח אותנו גוי מקרב גוי, ונתן לנו את התפקיד ההיסטורי של גילוי כבוד שמים בעולם.

בדיוק משום כך, טורחת התורה במצוות מרכזיות שכנראה מבטאות את התפקיד היסודי שלנו יותר ממצוות אחרות, וחותמת דווקא עליהן את הכותרת "אני י-הוה", ובכך מזכירה לנו שוב ושוב את היותן של מצוות אלו מרכזיות מאד ויסודיות במגמתו של י-הוה בהנהגת עולם, ובתפקידנו בהוצאה לפועל של מגמה זו.

קידושין וקדושה

בשעה שאדם מקדש אישה הוא משתמש בלשון "הרי את מקודשת לי". בקידושין אלו ישנן שתי משמעויות. האחת, שהחתן מפריש את כלתו הטריה מכל אנשי העולם, והשניה, שהוא מייחד אותה אליו. בעקבות הבנתנו זו במושג "קידושין", נמשיך ונאמר שעומק מצוות הקדושה הוא פרישותו של היהודי מכל דבר שמסיט אותו מאותו תפקיד היסטורי שהוא קיבל כבן אברהם יצחק ויעקב - לפרסם את שמו של הקב"ה בעולמו.

יהודי שפרוש מענייני גוף ותאוות עולם ומייחד את ליבו וגופו לעבודת ה', הוא היהודי הקדוש. כשאנו אומרים שהקב"ה קדוש, אנו מתכוונים לומר שהקב"ה גילה לנו שהוא מיוחד לעולמו, ויש לו כאן מגמה ותכלית מאוד ברורה, וכיון שאנו קיבלנו את תפקיד המייצגים של בורא עולם בעולמו, הקב"ה מתייחד אלינו באופן מיוחד ומגלה לנו את תוכנית עולמו יותר משאר אומות העולם.

כאשר יהודי מכריז את ההכרזה הדרמטית "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד", משמעותה של הכרזה זו היא שאין אנו מאמינים רק במציאותו של האלוקים בעולמו שהוא עילת העילות וסיבת הסיבות, אלא אנו מצהירים בכך שאנו - עם ישראל - מאמינים שבורא העולם התגלה דווקא אלינו - עם ישראל - בשם י-הוה, כלומר בהנהגה אחידה ומיוחדת ובמגמה אחת וברורה ומסודרת, שתתגלה במהרה בימינו, ביום שבו יהיה י-הוה אחד ושמו אחד.

מבינים אנו מעתה את מצוות הקדושה ואת הסיבה שאנו צריכים להיות קדושים - "כי קדוש אני י-הוה".

זוהי משמעותו של הפסוק בפרשתנו "ושמרתם את חוקותי ועשיתם אותם, אני י-הוה מקדישכם". אני הוא שמקדש ומייחד אתכם אל המגמה והתכלית המיוחדת שלי שעבורה בראתי את העולם.

נמצאנו למדים, שהקדושה היא התייחדות. התייחדות של האדם עם בוראו, והתייחדות הבורא עם האדם. התייחדות זו של ה' היא בעצם השפעה שמשפיע האלוקים על האדם, הארה שבה מרגיש האדם שאלוקים משפיע עליו טובה וברכה, וכשהאדם מתייחד עם בוראו ומייחד את עצמו לעבודתו, חיבור זה לאלוקים מזכה את היהודי בתואר 'היהודי הקדוש'. משום כך אנו מצווים להיות גם כן מופרשים מכל דבר או עניין שמסיח את דעתנו מגילוי כבוד שמים בעולם. שהרי בורא עולם עצמו גם הוא קדוש ומתייחד אל עולמו וכביכול מפריש עצמו משאר אומות העולם ומיוחד הוא אלינו - "אני י-הוה אלוקיכם".