שו"ת Mail ( הרב זאב קצנלבוגן) - פרשת אחרי מות-קדושים תשע"ג

ראשית צמיחת גאולתנו או גלותנו

שאלה:

בשביל בחור חרדי ממוצע, יום העצמאות הוא יום לא ברור ואפילו מבלבל. מצד אחד יש עמדה ברורה של סאטמר וכדומה ששוללת מכל וכל את מדינת ישראל ורואה בה אסון. מצד שני יש את העמדה הדתית – לאומית הרואה במדינה אתחלתא דגאולה וסיבה לשמחה גדולה. אבל העמדה של הצבור החרדי הרגיל אינה נשמעת כל כך. הייתי שמח אם היית כותב את משנתך בעניין ושופך מעט אור על הנושא.

הרב זאב קצנלבוגן:

לא בכדי משנתו של הבחור החרדי הממוצע בסוגיה זו עמומה יותר מחברו בן חסידות סאטמר או מן הנוער של אנשי הציונות הדתית. הייתי אומר שזו כמעט השקפת עולם... אנסה לשרטט בקצרה עד כמה שידי מגעת את מפת הזרמים של היהדות הדתית/חרדית לגווניה ביחסה לסוגיה זו.

בפעם הראשונה כאשר הקב"ה מדבר עם אברהם אבינו הנושא המרכזי של אותה שיחה הוא, ארץ ישראל. בפעם השניה שזה קורה הנושא הוא שוב ארץ ישראל. בפעם השלישית שהקב"ה מדבר עם אברהם, ניחשתם נכון, הנושא הוא שוב ארץ ישראל. אין ספק שהתייחסות התורה למעלתה וקדושתה של הארץ הוא מעבר לכל פרופורציה. ארץ ישראל תופסת מקום מרכזי כל כך, עד כדי כך שיתכן וקיום המצוות בחוץ לארץ אין לו כל ערך מעבר לתזכורת למה שאנו אמורים לעשות כאשר נחזור לארץ המובטחת. כל בן דת מבין את מעלתה של ארץ הקודש.

במאתיים השנים האחרונות בעקבות פעילותם של גדולי ישראל רבים לישוב א"י (הבעש"ט, הגר"א, בעל התניא, החת"ס ועוד) החל מתפתח דיון תורני סביב השאלה האם מחובתנו להתאמץ ולבנות וליישב בכוחותינו את הארץ או לחכות לתהליך שמימי ברור יותר. לויכוח זה היו מצדדים רבים מחכמי ישראל. בין אלו המצדדים לחיוב ניתן למנות את רבי יצחק אלחנן ספקטור ובית דינו, הנציב מוולוזי'ן, המלבי"ם ועוד. עם הקמתה של הציונות החילונית נכנס ויכוח נוסף בין המצדדים לחיוב, האם ניתן לשתף פעולה בבניית הארץ עם הציונות החילונית או להתרחק מן הרשעים בכל מחיר, ואפילו אם הדבר יזיק לבנייתה המיוחלת של הארץ.

לאור שתי סוגיות מרכזיות אלו ניתן לזהות ארבע גישות מרכזיות בין תופסי התורה למיניהם. אמנה את השיטות לאו דווקא על פי מייסדיהן אלא על פי האישים המרכזים המפורסמים הנתפסים כמייצגי השיטה.

הרב קוק – כל התקדמות שניתן לעשות על מנת להחזיר את העם לארצו, קדושה היא. אם יש צורך לשתף פעולה עם הציונות החילונית לצורך הנושא, יש לעשות זאת. לא זו בלבד שזה נכון אלא זו הדרך להוציא מאותם רחוקים מן התורה את הנקודה הפנימית הטובה שבהם. גישתו של הרב קוק הייתה משיחית מן הבחינה שניתן לראות בתקופה זו תהליכים שמימיים, וכאשר אנו שותפים לתהליכים שמימיים אנו לא מתבוננים תמיד רק בעין "מפוכחת" על המציאות אלא על הבנתנו מה רצון ה' באותה השעה. יש לציין שרבים מרעיונותיו שאב הרב קוק מן הגאון מוילנא. (אם תרצו לזהות מבחינה פוליטית כיום מי מייצג זרם זה, תמצאו את אורי אריאל כדוגמא. בסוגית א"י תמצאו אותו בעל דעה החלטית שפחות מתחשבת בנסיבות ויותר בעקרונות.)

הרב ריינס – הרב ריינס היה ממקימי תנועת המזרחי. הוא היה אוהב א"י בכל נימי נפשו. גם הוא הבין שיש לעשות מעשים פעילים על מנת לבנות את הארץ ולו גם במחיר שתוף פעולה עם הציונות החילונית. גם לדעתו השיתוף עם הציונות החילונית מבטא את החזרה בתשובה שלהם ולא יגרום לתופסי התורה חלילה רעה. (נושא שהוא עצמו פקפק בו בשלבים יותר מאוחרים והציע לפצל את מערכות החינוך על מנת לא לגרום לנזק.) גישתו של הרב ריינס היתה יותר פרקטית ופחות משיחית ולכן כאשר עלה רעיון אוגנדה כמשל, הרב ריינס תמך בו בכל לבו, כשהבין שבשלב הנוכחי זה הדבר הטוב ביותר. (אם תרצו לזהות מבחינה פוליטית כיום מי מייצג זרם זה תמצאו (לצערי הגדול לא מן הבחינה הדתית והתורנית) את בנט. הוא מאד ציוני אבל לא במחיר הפרקטיקה. הוא יהיה מסוגל לעמוד מאחורי הסיסמה "לא כל הכיפות כתומות.")

החזון איש – תפסתי את החזון איש כמייצג מה שנתפס היום החרדי הממוצע. כמובן שמדובר בגדולים נוספים, ליטאים וחסידים כאחד. תפיסה זו בוודאי מברכת על כל התקדמות בקדושה בנושאי ארץ ישראל, אך הם יביטו תדיר במבט מפוכח האם הצר שווה בנזק המלך. כלומר התקדמות רוחנית כן אך לא בכל מחיר. בכל מקום שההתקדמות בנושא הארץ או לחילופין שיתופי הפעולה עם הציונות החילונית מביאים נזק, לא רק נתנגד להם אלא אף נילחם בהם. (אם תרצו לזהות מבחינה פוליטית כיום מי מייצג זרם זה תמצאו את אגודת ישראל ואחותה הצעירה והגדולה ש"ס. הם ישתפו פעולה במקומות שהם מבינים שזה מביא תועלת רוחנית, ובכל מקום שיזהו נזק הם ילחמו עד חרמה.)

סאטמר – מן הצד השני של הסקאלה נמצאת התפיסה המשיחית השניה שאומרת שלא יתכן שמדבר רע (ציונות חילונית כמשל) יצא דבר טוב. כלומר, גם הדברים שנראים לנו כהתקדמות קדושה, מכיון שמי שגרם להם הם אנשים שאינם מחוברים לקב"ה בוודאי שזה דבר שלילי. מה גם שהשתדלות אנושית שלנו בנושא ישוב הארץ כפי שזה קרה אסור על פי ההלכה לשיטתם.

כמובן שמתוך תפיסות אלו נגזרת ההתייחסות ליום בו הוקמה המדינה, אלא שכמובן בהתייחסות ליום זה ישנן סוגיות נוספות.

"מי יתן מציון ישועת ישראל בשוב ה' שבות עמו"