עם ישראל חי
דובי אוירבך
אני יושב עם החברותא שלי בצהריים, הרב ארי וינברג, ולומדים. כשהוא
הוציא מפיו באמצע להט הלימוד את המילים "אומר רש"י", משהו היכה בי.
כמה זה מדהים שבכל פעם שלומדים תורה אנו משתמשים בלשון הווה. "הגמרא
אומרת", "רש"י אומר", "תוספות אומרים".
ידוע הפשט שכל מי שנאמרה הלכה בשמו בעולם הזה שפתותיהם דובבות בקבר,
ולכן אנו מצטטים בלשון הווה, כי הרי עכשיו ממש הוא אומר את זה...
חשבתי על הרעיון של הדיבור. בפרשת בראשית נאמר "וייצר ה' אלוקים
את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה". אומר (בלשון
הווה!) על כך רש"י, "אף בהמה וחיה נקראו נפש חיה, אך זו של אדם חיה
שבכולן, שנתווסף בו דעה ודיבור". ולפני זה כותב רש"י על המילים
"ויפח באפיו" שהקב"ה עשה את האדם מן העליונים ומן התחתונים.
המאפיין המיוחד של האדם הוא הדיבור. זה מן העליונים. זה כח עליון של
יצירה. כל דבר שנברא בתחתונים הוא נפעל, הוא נוצר ואין בו כח לייצר. הכח הקיים הוא
רק לחבר ולבנות ממה שכבר קיים. לדוגמא, אדם שבונה בית לוקח חומרים קיימים, אבנים
עצים וכו' ועושה מהם בית. זו לא יצירה, זה סדר חדש של דברים קיימים. ובאמת גם בעלי
חיים בונים לעצמם בתים. הנמלים חופרות מנהרות, הציפורים בונות קינים. זה לא חידוש
כזה גדול...
אבל בדיבור זה לא כך. ה"דבר" אותו אנו יוצרים ע"י
הדיבור ('דיבור' ו'דבר' מאותו שורש) לא היה בעולם. כשאדם מדבר הוא יוצר מילה, משהו
שלא היה לפני שהוא דיבר. זוהי ה"נפש חיה" שהקב"ה נתן לנו
מהעליונים, כח יצירה שמעבר לעולם הגשמי.
מפחיד לחשוב על זה. כשאתה מוציא מילה מהפה, זו יצירה שקיימת ואינך
יודע מה נעשה עם היצירה הזאת. היא קיימת ולך תדע...
לכן כשאנו לומדים תורה אנו "אומרים" בלשון הווה. הדברי תורה
שנאמרו בעבר קיימים כעת, הם נאמרו פעם וממשיכים להיאמר כל הזמן.
 |
| בית הכנסת הפורטוגזי באמסטרדם |
פרשת השבוע מתחילה באמירה - "אמור... ואמרת...", והיא
מסתיימת עם הפסוק "ויוציאו את המקלל אל מחוץ למחנה...". כעת אפשר להבין
את חומרת העניין של המקלל. אדם שמקלל בעצם ממשיך לקלל כל הזמן. אי אפשר למחוק את
המילה שהוצאת מהפה. יצרת קללה! לכן זה חמור כל כך - "וירגמו אותו אבן".
כל זה הזכיר לי חוויה מבין הזמנים. ביקרתי במוזיאון בהולנד שהוא בעצם בית
כנסת פורטוגזי עתיק. כשנכנסתי, מיד הרגשתי שוני מכל שאר המוזיאונים שבקרתי לפני כן.
בשאר המוזיאונים אתה רואה היסטוריה ולומד על העבר. הכל היה פעם, בעבר.
אבל בבית הכנסת, למרות שהייתי צריך לשלם כדי להיכנס, ואנשים מצלמים שם
וכו' וכו', הייתה שם הרגשת חיות. המקום חי, הוא עדיין אומר משהו. מה שהיה שם לפני
ארבע מאות שנה עדיין קיים היום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה