הרב זאבי קצלנבוגן

הבהלה לזהב

כמה באמת שווה זהב? לא הרבה. העובדה שאנשים מוכנים לשלם כל כך הרבה על זהב כנראה קשורה ברמה מסוימת לסטטוס חברתי. אחד מסוגל להוציא הרבה כסף על זהב והשני לא. אין ספק שיש משהו יפה בזהב, אבל אפשר לעמוד בזה. ניתן למצוא חומרים חילופיים זולים בהרבה ולא פחות יפים ולעיתים אף יותר, אבל לא לכל אחד יש זהב...

ככה בדיוק שווקו את הפנינים השחורות בשנות השבעים. בשנת 1973 מצא איש עסקים צעיר ומצליח ממוצא צרפתי באי קטן שרכש לאשתו מלאי של פנינים שחורות. פנינים אלו לא היו מוכרות בשוק כלל וגם היו מכוערות למדי. איש העסקים הצליח לשכנע סוחר פנינים ממולח להיכנס איתו לעסק והלה לאחר שפוץ קל של הפנינה שיווק אותן במגזינים היוקרתיים ביותר. כך הוא הצליח לייצר מצג שרק העשירים יכולים להרשות לעצמם תכשיט מסוג כזה. התרגיל עבד, והעשירים ביותר אכן הרשו לעצמם לקנות פנינים שחורות.

זו בדיוק הסיבה שביום ההולדת הבא אקנה לאשתי תכשיט מזהב ולא מיקסר מתקדם מדגם קנווד. כשקונים מתנה למישהו שאוהבים סתם כדי להראות לו אהבה, ניתן לתת לו משהו פרקטי, אבל משהו פרקטי בא להקל אולי על החיים ולא תמיד הוא מסמל הערכה ואהבה. משהו פרקטי אולי אומר שאני נורא אשמח אם העוגות שלה יצאו טעימות יותר, או לחילופין שהבית יכול נקי יותר עם השואב החדש, שלא לדבר על כמויות מזון נכבדות שיכולות לשרת אותנו היטב אם הן כבר יהיו מוכנות במקפיא החדש שקניתי... את המיקסר אקנה לה ביום ההולדת שלי, אבל תכשיט לעומת זאת מבטא הערכה ואהבה ללא אמירות צדדיות. כל האמירה היא, אני מוכן להשקיע בך. ודרך אגב, מי שיודע לבטא את הערכתו ואהבתו בצורה כזו, יקבל אותה כמובן בחזרה.

"דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה... וזאת התרומה אשר תקחו מאיתם זהב וכסף ונחושת... ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו." (פרק כ"ה פסוקים ב' – ט')

אחרי המעמד המדהים שחווינו בהר סיני, באותה התגלות אלוקית, הגיע הזמן לצאת לדרך. לא אירוע חד פעמי, אלא מסלול חיים. במעמד הר סיני אלוקים הראה לנו את נוכחותו, כעת לאחר שהפנמנו שהוא נוכח הגיע הזמן להכניס אותו לתוך חיי היומיום שלנו.

לכך נועד המשכן. המשכן הוא הבית שאנו בונים לעומת מעמד הר סיני שהבורא יצר. לבית זה יש כללים מדויקים. לכל חומר וחומר שנכנס בו יש משמעות. "ככל אשר אני מראה אותך... כן תעשו." מדוע הבורא לא משאיר זאת לדמיוננו החופשי? הוא לא סומך על העצוב שלנו? כנראה שהיופי הוא דבר חשוב במשכן, אבל הוא הערך הנוסף. הערך המשמעותי יותר היא ההבנה כיצד מכניסים את הבורא לתוך מהלך חיינו.

חכמים במדרש רבה מלמדים אותנו "לא היה העולם ראוי להשתמש בזהב, ולמה נברא? בשביל המשכן."

חומרי הגלם שבמשכן היו שונים. חלק מהם נועדו לבניה חלק לכסוי וחלק לנוי. אך לזהב היתה מטרה שונה. כל מטרתו של הזהב היא האמירה. דרך הזהב אנו אומרים לשני עד כמה הוא חשוב לנו. הדרך שלנו להכניס את הבורא לתוך חיינו עוברת דרך לקיחת חומרי הגלם היסודיים כלומר את עצם החיים והפיכתם למשכן, אבל באותה המידה היא בנויה על היכולת שלנו לומר אמירה ברורה חזקה וחד משמעית, בורא עולם אתה חשוב לנו! ודרך אגב, מי שיודע לבטא את הערכתו ואת אהבתו בצורה כזו יקבל אותה כמובן בחזרה. יתכן וזו הסיבה לביטוי "ויקחו לי תרומה." אני הייתי מצפה שיהיה כתוב ויתנו לי ולא ויקחו לי. אבל כמובן כמו בחיים, מי שיודע לתת הוא זה שבאמת מקבל.

מבנה המשכן גם הוא מסמל את האדם. המקום המשמעותי ביותר במשכן הוא קודש הקדשים שם מונח ארון העדות ובתוכו שני לוחות הברית. מחוצה לו ושני לו ברמת הקדושה נמצא הקודש שהוא ההיכל בו מונחים שולחן הפנים והמנורה. וחיצונית להם ושלישית ברמת הקדושה היא החצר בה נמצא המזבח עליו מקריבים את הקרבנות.

אם נתבונן באדם נוכל לראות גם כן את שלושת המערכות הללו. המקום החשוב ביותר באדם הוא הראש המהוה משכן למח שמפעיל את כל גופו של האדם. מתחתיו נמצא מרכז הגוף שגם הוא מחולק לשני חלקים. החלק העליון מעל הסרעפת בו נמצאים הלב וכלי הנשימה. ומתחתיו החלק הנמוך יותר בו נמצאים כלי העיכול.

לא רק חומרי היסוד מלמדים אותנו כיצד להכניס את הבורא לתוך חיינו, אלא גם המבנה והצורה החיצונית של המשכן מלמדים אותנו זאת. על האדם לקחת את כל מערכות חייו, את כלי החשיבה שהוא ניחן בהם, את רגשותיו המקסימים, ואפי' את תאוותיו ורצונות החיים הפשוטים שלו ועם כל אלו לשאול את עצמו, מה רוצה ממני בורא עולם?