דברים שרציתי לומר
החירות שבעבדות
יום חמישי שעבר 17:19, סבי זיכרונו לברכה נושם את נשימתו האחרונה וכך
בשלווה שכה אפיינה אותו בחייו עובר לעולם שכולו טוב.
*
יומיים קודם לכן - יום שלישי
צהרי היום – סבי מועבר לבית חולים אחר באתי לבקרו, חלש ממחלתו, אני שומע אותו לוחש
לי משהו, אני מתכופף לעברו והוא אומר לי: הלילה הזמן האחרון בו אפשר לקדש את
הלבנה, כשירד הלילה גש בבקשה לחלון לבדוק האם הלבנה נראית.
הערב ירד, סבי מזכיר לי שוב לבדוק, אני ניגש לחלון ומוצא אותה שם! אני
מספר לסבי והוא מבקש את עזרתנו – סבתי ואני -
לעזור לו לרדת ולגשת אל החלון, הוא קם במאמץ מן המיטה ומדדה בפסיעות קטנות
ובמאמץ גדול לעבר החלון, שם הוא מקדש את הלבנה בשמחה עצומה. בחזור כשצעד חזרה אל
מיטתו אחוז בידנו החל לזמר ולרקוד (ממש כך!!!) "טובים מאורות שברא אלוקינו
יצרם בדעת בבינה ובהשכל..."
כשנשכב חזרה במיטתו התרגש כ"כ
וסיפר שמעולם לא הפסיד את המצווה, למחרת בבוקר איבד את הכרתו.
*
"ורצע אדוניו את אוזנו במרצע" מסביר רש"י, "ומה
ראה אוזן לירצע מכל שאר איברים שבגוף? אמר רבי יוחנן בן זכאי, אוזן ששמעה בהר סיני
"כי לי בני ישראל עבדים" והלך וקנה אדון לעצמו, תרצע."
והתמיהה עולה מאליה הלא אנו אומרים בכל יום "ויוצא את עמו ישראל
לחירות עולם", אנו עבדים או בני חורין?
*
כך שואל הגר"ש פינקוס זצ"ל ומבאר בצורה מדהימה: אדם אינו
מסוגל להיות מוגבל במקומו – ה' ברא את האדם והוא גם ברא את ההיקף שלו – וההיקף הוא
מסוף העולם ועד סופו (חגיגה י"ב) אם
נכניס אדם לחדר נעול זה נוגד את כל המציאות שלו – מציאות שחש רצון וצורך להתפשט
בכל העולם. תרנגול להבדיל, אפשר להכניס לתוך לול והוא עדיין נהנה מהחיים למרות
שסגור שם, כי אלו הם חייו ומציאותו, ודומה לאדם שאומרים לו כל העולם בפניך אבל
בשום אופן אל תעלה לירח, הוא מרגיש די רגוע, אין לו עסקים בירח, זה לא העולם שלו.
כשמגבילים אדם לעולם אחר שאינו שייך אליו הוא אינו מוטרד מכך, אך כשמצמצמים
ומקטינים את עולמו שלו אלו הייסורים הגדולים ביותר.
*
'עבדים היינו לפרעה במצרים', העבדות הזאת הייתה איומה ונוראה, עבדות
שמנוגדת למציאותו של האדם – הכניסו אותנו ללול תרנגולים.
*
ה' בא הוציא אותנו מן העבדות
הזאת לטובת עבדות ושיעבוד לתורה ומצוות – העבדות לה' היא המקום הנפלא ביותר כי זה
המקום הטבעי שלנו. כמו שאומרים לאדם: אני משעבד אותך! מותר לך לאכול רק מה
שתרצה ותעשה רק מה שתרצה, אבל אסור לך
באיסור חמור לעשות מה שלא תרצה...
*
לפני כמה חודשים כשסבי החל להיות מרותק לביתו, נכנסתי אליו והוא סיפר
לי בכאב גדול שיש לו יארצייט ובגלל מצבו אינו יכול לעבור לפני התיבה, אמרתי לו: סבא,
אתה חולה! אתה פטור! הוא פרץ בבכי ואמר לי: נכון, אבל זה כואב לי...
אדם שמצליח להגיע למקום שמעציבה אותו העובדה שאינו יכול לקיים מצווה
ולעומת זאת, משמח אותו כשמצליח למרות מצבו לקיים מצווה, זה להרגיש את החירות
והעונג שבעבדות.
יהיו הדברים לעילוי נשמתו שלמה יעקב בן מנחם נפתלי הרצקא יהי זכרו
ברוך
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה