דוד עזרא

בשבוע שעבר התקלקל לי הפלאפון, כששמעתי מהטכנאי במעבדה שייקח שלושה ימים לתקן את המכשיר, חרב עליי עולמי, לא ידעתי איך אסתדר בימים האלה, הרי זה לא סוד שאני מכור לסמארטפון, לצערי (תשאלו את הרב ליפשיץ, הוא נורא ישמח לספר לכם).

למרות כל מאמצי, לא הצלחתי לארגן לי סמארטפון חילופי ונאלצתי להשתמש בפלאפון עלוב (הכול יחסי, כן?) שאפילו הסנייק לא עובד בו! אמרתי לעצמי, בסדר אם זה מה יש, בוא רק נקווה שהימים האלה יעברו בלי מידי הרבה סבל...
פתאום אני מגלה שיש עולם בחוץ, גילתי שיש סנדלר מתחת לישיבה, גילתי שאפשר לעבור כביש בלי שכמה נהגים זועמים יצפרו לי, שמתי לב לעוד המון דברים שבגלל הסמארטפון לא שמתי לב אליהם! הגעתי לעבודה ופתאום יש לי יותר סבלנות ללקוחות, אני לא ממהר לשום מקום, פחות דברים חשובים, פתאום אפילו כיף לסדר את החנות ולדאוג להזמנות  (מי היה מאמין???) מבלי שהסמארטפון יפריע לי בעבודה פתאום הכול משתנה.
אני לא יודע אם אני יצליח לעזוב את הסמארטפון לגמרי, אבל אני יודע שאני בדרך!
שבת שלום.