הרב זאבי קצלנבוגן

הקטע שלי בפרשה

איזה סוג של שומר אתה?

פעמים רבות נוצרת סיטואציה בה חפץ של הזולת נמצא בידינו. זה קורה בנסיבות שונות, לעיתים כאשר אנו מוצאים חפץ ברחוב, לעיתים חבר שכח בביתנו את המטריה שלו, זה יכול להיות גם כאשר מישהו מבקש מאיתנו לשים עין כמה דקות על התיק שלו עד שהוא יחזור, או אפילו כאשר אנו מבקשים ממישהו את העט לכמה דקות על מנת למלא איזה טופס במס הכנסה. המכנה המשותף של כל אלו, שברמה זו או אחרת יש לנו אחריות זמנית על החפץ של הזולת.

מה רמת האחריות הזו? עד כמה אני מחויב להתאמץ? ומה קורה במידה והחפץ הנמצא באחריותנו נגנב או ניזוק בדרך כלשהי?

"כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור וגנב מבית האיש..."

"כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה... ומת או נשבר או נשבה אין רואה..."

"וכי ישאל איש מעם רעהו ונשבר או מת בעליו אין עמו..."

"אם שכיר הוא..."  (פרק כ"ב פסוקים ו' – י"ד)

למרות שישנן כאמור הרבה סיטואציות בהן החפץ נמצא בידי, התורה מחלקת אותן לארבע קטגוריות.

הקטגוריה הראשונה היא שומר חינם. השומר בסך הכול עושה טובה לבעל החפץ. אין לו מן השמירה כל טובת הנאה, אבל הוא מוכן להתאמץ על מנת לעזור לחברו. ברור שמידת האחריות שלו היא נמוכה. רק במידה והוא ממש פשע בשמירה הוא יתחייב באחריות אך כל נזק שקרה באופן טבעי אין השומר חינם חייב בו.

הקטגוריה השנייה היא שומר שכר. במקרה זה השומר מקבל טובת הנאה כלשהי תמורת השמירה וזו הסיבה שרמת המחויבות שלו עולה. אם קרה נזק שהשומר היה מסוגל למנוע אותו עם מאמץ, הוא חייב לשאת בתוצאות.

הקטגוריה השלישית זה השואל. השואל הוא הפוך משני השומרים הקודמים. החפץ נמצא אצלו למענו ולא לתועלת בעל הבית. הוא זה שביקש את החפץ ולא בעל הבית ביקש ממנו לשמור. זו הסיבה שבכל מקרה הוא חייב להחזיר את חפץ או את דמיו ולא חשוב מה קרה. רק בשני מקרים בלבד השואל יפטר: א. הנזק נגרם תוך כדי שימוש תקין בחפץ. ב. בעל החפץ הוא זה שמפעיל את החפץ.

הקטגוריה הרביעית היא שוכר. גם אצל השוכר החפץ נמצא לתועלתו ולא מפני שבעל הבית חיפש היכן לשמור את החפץ. אך להבדיל מן השואל הוא מוכן לשלם על השרות וזו בדיוק הסיבה שרמת האחריות שלו יורדת בהתאם.

בורא עולם הפקיד בידינו את החיים. כל אחד מקבל מספר שנים מסוים אותן הוא מעביר כאן בעולם. קיבלנו פיקדון, איזה סוג שומרים אנחנו? האם אנחנו מבינים שהחיים הם בשבילנו? האם החיים הם בשבילנו אך אנו מוכנים לשלם עליהם מחיר מסוים? או אולי גם אם אנו מקבלים תגמול עדיין אנחנו מבינים שהחיים נועדו למשהו הרבה יותר משמעותי?

כנראה שאת סוג השמירה שלנו ובעקבות כך את רמת האחריות שלנו לפיקדון, כל אחד מאיתנו יכול לקבוע לבד.

ניתן להיות שומר חינם. שומר חינם זהו אדם שלא נמצא בשביל לקבל טובות הנאה כלל. הוא נמצא כאן בתפקיד. אדם שמבין שהחיים הם תפקיד והוא מנסה לעשות את המוטל עליו, לא יתבע אלא אם כן הוא ממש פשע בתפקידו. כל עוד שהוא היה בסדר בתפקיד, מירב האחריות נמצאת עדיין אצל בעל הבית/בורא עולם. ושכבעל הבית מטפל בחפציו הוא יודע לעשות זאת נהדר... אדם שנמצא בתפקיד, הקב"ה כבר דואג לכל צרכיו.

מצד שני זה לגיטימי לגמרי לבחור בצד השני של המטבע, זה לגמרי בסדר לבחור את תפקיד השואל. ניתן לגמרי להבין שהחיים נועדו בשבילנו. אנו רוצים ליהנות ולנצל כל רגע חומרי בחיים. רק צריך לזכור שבמקרה כזה האחריות כולה נופלת על כתפנו. אם לקחנו את כל האחריות על עצמנו אל לנו לצפות שבעל הבית יעזור לנו במקרים חריגים של אונס וכדומה, זה פשוט חלק מן העסקה.

אך בין שתי הקצוות הללו יש גם שני מצבי ביניים. השומר שכר שעדיין שומר לתועלתו של בעל הבית אך בהחלט שמח לקבל על כך איזה טובת הנאה. מכיוון שהשומר שכר עדיין נמצא בתפקיד עדיין מרבית האחריות תהיה על בעל הבית אלא שבגלל השכר עליו להתאמץ יותר. אך יש גם את השוכר שרצה את טובת עצמו, אך הוא מבין שעל הנאות צריך לשלם ולשם כך הוא יעשה את כל מה שהבורא מבקש...  

אז בפעם הבאה שקורים לנו מקרים שונים בחיים, כדאי לנו לבדוק איזה סוג שומרים החלטנו להיות ואולי כך נבין למה קרה מה שקרה...