פרשת מסעי היא האחרונה בספר במדבר והיא גם סוגרת את התורה שנמסרה למשה
רבינו. ספר דברים הוא כבר מעין 'סיכום' (שנעשה ברובו ע"י משה רבינו על פי
הקב"ה) ונקרא "משנה תורה". התזמון של הפרשה השנה הוא מעין תזכורת
למציאות שלנו עכשיו –סוף הזמן. "מוצאיהם למסעיהם" אנחנו מסתכלים אחורה
לנקודה שממנה יצאנו לפני כשלושה חודשים אל המסע הזה שנקרא 'זמן קיץ'. החוויות
שנצברו, הרגעים הקטנים שבדרך. ומצד שני "מסעיהם למוצאיהם" המסע שלוקח
אותנו לנקודה שאליה אנחנו שואפים. ואולי גם המסע שעשינו בעקבות דבר מה שאנחנו
בורחים ממנו. ובנקודה הזו בדיוק אנחנו עוצרים לעשות סיכום של מה שעברנו, חווינו,
רכשנו, למדנו ואולי גם איבדנו בתקופה הזו ומתוך הנקודה הזו יוצאים לשלב הבא- חופשת
בין הזמנים הבעל"ט. התקופה שתפקידה פריקת מתח והתאווררות מצד אחד ואגירת
כוחות לזמן הבא מאידך. כעורך העלון ומשקיף מהצד אני יכול לומר שהיה זמן קיץ מיוחד
גם ברמה הכללית וגם ברמה הפרטית של כל אחד ואחד. לפעמים קשה לאדם לשים לב לתהליך
שעבר ולומר 'התקדמתי' אך אני מעיד כאן שכל אחד מבני הישיבה (!) התקדם והשיג ומי
שלא מרגיש כך אני מוכן לספר לו בארבע עיניים כמה הוא צריך להיות גאה בעצמו ובהשיגיו.
המסע המשותף שלנו על נקודת המוצא שלו והתחנות בדרך עד לסיום המוצלח ראוי לתשומת לב
מצידנו ומעל הכל לציון והערכה.
שבת שלום לכולם,
אהרן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה