בנות צלפחד
דביקות ונחישות
- מתוך הכנעה וענווה
שוב קוראים אנו בתורה השבוע על בנות- צלפחד, כאשר רק לפני שבועיים
קראנו עליהן פעמיים בפר' פנחס.
איו ספק שאופן הצגת בנות צלפחד בתורה על פירוט שמותיהן וצורת הופעתן
מעורר תמיהה לא קטנה. הנה כך מציגה התורה בפר' פנחס את דבריהן בפעם השניה:
"ותקרבנה בנות צלפחד בין חפר... בן מנשה ואלה שמות
בנותיו מחלה נועה וחגלה ומילכה ותירצה"
"ותעמודנה לפני משה ולפני אלעזר הכהן ולפני הנשיאים וכל העדה פתח אוהל
מועד לאמר" (פר' פנחס. פכז' -
א',ב')
אין זה מצוי שהתורה מפרטת שמותיהם של המשתתפים בתלונות יחידים (ע"ע ,פסח שני'), מה גם שרק כ-30 פסוקים קודם הזכירה התורה את שמות בנות צלפחד בפרטות:"וצלפחד בן חפר לא היו
בנים כי אם בנות ושם בנות צלפחד מחלה ונועה חגלה מלכה ותרצה" (פר' פנחס- פכ"ו, לג'). מדוע יש צורך אם כן לפרש שמותיהן שוב?
האם הספקנו תוך עמודה וחצי בתורה לשכוח את שמן? ובכלל ממתי מתארת התורה הכנות
והקדמות לאלו המשוחחים עם משה רבנו כמופיע בפס' "ותקרבנה"
"ותעמודנה", ועוד באריכות לפני משה לפני אלעזר ולפני
הנשיאים, די לכאורה שיהיה כתוב: "ויאמרו בנות צלפחד אל משה ואלעזר אבינו מת
במדבר וכו'... ?!
כדי להבין את שאירע שם, ננסה תחילה לחוש את ריגשות בנות צלפחד באותו
אירוע. מסתבר שמעשיהן של בנות צלפחד דרש מהן הרבה אומץ ותעצומות- נפש. 5 בנות
רווקות, יתומות, פשוטות מקצה המחנה (שבט מנשה) מחליטות להעלות טיעון משפטי בעל
השלכות רוחביות, לא בפני רב השכונה או המו"צ המקומי, אפילו לא לפני נשיא
השבט, אלא לעזוב את מחנם ולהרחיק נדוד עד פיסגת ההירארכיה ולהופיע בלשכת מנהיג
הדור ובפני כל הברנז'ה המנהיגותית.
ניתן לשער שמתוך כ-2.4 מליון יהודים בדור המדבר, היו בנות נוספות
שנותרו יתומות מאב (שלא היה מעדת קורח) ללא
אחים כלל ומשום מה אף אחת מהן לא טרחה להתלונן לפני משה מה עם נחלתן. יתכן שגם
בנות צלפחד התחבטו תחילה בתוך עצמן "מה, בדיוק מכל היתומות בעם דווקא אנחנו
נציג שאלות לפני משה רבינו"? "בטח, כבר אחרות העלו טיעון זה ודחו
אותן"! ניתן להעריך שיתכן שגם תוך כדי מסען כירסמו הספקות בליבן "מי
יודע עם מסעינו אינו לשווא"? האם לא כדאי לחזור?
והנה בנות צלפחד לא נרתעו, תפסו יוזמה, התארגנו, יצאו למסע לא קצר,
חצו אלפי אוהלים בדרכן, "ותקרבנה בנות צלפחד בן חפר" ומי הן אותן
יוזמתיות? מי הן אותן חרוצות ונחושות? "ואלה שמות בנותיו מחלה נועה וחגלה
ומילכה ותירצה".
ושוב כשהגיעו למרכז המחנה צפוי שהציפו חששות וספיקות רבות את מוחן
"מה, הוא מקבל נשים בכלל"? "מה,
אנחנו נשוחח עמו ישירות, נשלח את העסקן השכונתי שידבר עבורנו?" ואז מדגישה
לנו התורה "ותעמודנה לפני משה ולפני אלעזר הכהן ולפני הנשיאים פתח אוהל
מועד".
אך בזאת לא תם סיפורן
של צדקניות אלו, ואף בפרשתנו מופיעות הן בשלישית ושוב באזכור פרטני: "ותהיינה
מחלה תרצה וחגלה ומילכה ונועה בנות צלפחד לבני דודיהן לנשים" עברו רק שני
פרשיות והספקנו לשכוח שמותיהן? ואם אכן שכחנו, מדוע לא הוזכרו בתחילת הפרשה
כשפונים ראשי האבות של שבט מנשה אל משה רבינו בעניינן, מדוע רק לקראת סיום העניין
הוזכרו בפרטות?
אכן הפעם הלקח
עבורינו הוא מביצוע דבר ה' ללא סיג ופקפוק, והנה נצטוו נשים אלו להינשא לגברים אך
ורק משבט מנשה, כאילו לא די להן בגילן המתקדם -קרוב ל 40, לא די להן לבנות צלפחד
במאגר השידוכים המצומק בין כה, עכשיו נצטוו לחפש שידוך אך ורק מבני שבטן. אכן מגלה
לנו התורה "ותהיינה בנות צלפחד מחלה תרצה וכו'", אותן
בנות שלא נרתעו מלהתייצב לפני משה ואלעזר הכהן בעוז ובאומץ, אותן נשים שעמדו מול
הנשיאים וכל העדה בגאון ובעוצמה כעת כשמגיע דבר ה'
מול ציווי הבורא – ציות ללא עוררין . מול הרצון האלוקי –
עשייה ללא גמגום.
מול דבר
ה' – ביצוע ללא חת .
כגודל
העוצמה - גודל ההכנעה, כגודל הנחישות – גודל הענווה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה