חומש דברים הוא בעצם
נאום הפרידה של משה רבינו לפני שהוא הולך לעולמו, ונפרד מעם ישראל. לפני שעם ישראל
נכנס לארץ, ונפרד ממשה רבינו, הוא נושא נאום ארוך מאד, שכולל חזרה וסיכום על כל מה
שלמדנו בחומשים הקודמים, בדרך כלל עם תוספת ביאור.
פרשת מינוי הדיינים
שמופיעה בפרשת יתרו, חוזרת בפרשתנו עם תוספת של משפט אחד, שהוא דרמטי ומשמעותי עד
מאד: 'כי המשפט לאלוקים הוא'. הזהירות בעשיית המשפט בצדק היא לא רק מפני האינטרס הממוני
של ראובן או של שמעון שעלול להיות יקר בשבילו. גם אם מדובר בסכום קטן ופעוט ערך,
יש כאן עיקרון אחר לגמרי 'המשפט לאלוקים הוא'. המשפט הנכון אינטרס אלוקי טהור. זהו
עניין שכביכול כואב לקב"ה בעצמו. הקב"ה אוהב חסד צדקה ומשפט ולכן הוא
מעוניין שהמשפט יהיה נכון. 'אלוקים ניצב בעדת א-ל בקרב אלוהים ישפוט" זה אומר
לנו שאלוקים מופיע בבית המשפט- בית הדין כאשר דנים ועושים צדק, כי המשפט הוא עניין
מקודש. הוא עניין של הקב"ה בעצמו.
שתהיה לכולנו שבת
שלום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה