נהגו ישראל שפרשת דברים תצא תמיד הסמוכה לתשעה באב ואף רמז יש בפרשה
מדברי משה רבינו "איכה אשא לבדי" וכו' ודרשו דורשי רשומות שזהו קישור
לקינה של ירמיהו הנביא "איכה ישבה בדד". הדברים שאומר משה רבינו לעם
ישראל בפרשה זו הם סיכום של תקופה שבה הוא מלווה אותם במדבר. ומכילים תוכחות
והדגשות להתנהגותם ואורחותיהם של עם ישראל במדבר מנקודת מבט של מנהיג שרק טובת עמו
עומדת לנגד עיניו. כשמזכיר משה רבינו מקרים שבהם העם שגה הוא תמיד מביא את הדברים מזווית
שבה העם יכול לדעת במה שגה ולתקן את דרכיו. ובכל אופן "איכה אשא לבדי טורחכם
משאכם וריבכם" הוא משפט שונה. במשפט הזה משה רבינו מתאר גם את מציאותו הלא
שלימה של עם ישראל שעל אף שקיבלו את כל הטוב והשפע בעולם. ועל אף שהקב"ה
מוציא אותם ממצרים ועושה להם אינספור ניסים הם עדיין מוצאים סיבות להתלונן. ובסופו של דבר חלקם הגדול לא זוכים להכנס לארץ
בגלל סיבה זו. כאלף שנים אחרי ה'איכה' של משה רבינו מוצאת ה'איכה' של ירמיהו את עם
ישראל באותה נקודה. ממציאות של עושר ושפע כלכלי ומדיני בבניין שלמה את בית המקדש
הם מתדרדרים עד לנקודה של החורבן וגלות בבל. ואולי זו הקריאה של איכה גם אלינו,
האם אנחנו מעריכים את הטוב והשפע שהקב"ה משפיע עלינו?
שנזכה להנחם בבניין ירושלים.
שבת שלום.
אהרן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה