הלל עזרא

דברים שרציתי לומר

גם זו לטובה

אני טיפוס האוהב לתעד חוויות. משהו כמעט כפייתי. כל מי שיצא איתי מתישהו לטיול חווה את הייאוש של לעצור בכל פינה ולצלם, להצטלם, להתסלף ולתעד כל מה שקורה בכל רגע נתון בטיול. ישנם כאלה שאף הצהירו שלעולם לא יטיילו איתי אם אני לא מפסיק את הריטואל המטריד הזה. אני מסוגל לפעמים לחזור למקום בו כבר ביקרתי רק כדי לתעד את האירוע/חוויה בדיעבד. יש כאלה שזה מעורר בהם גיחוך - כזה אני...
במהלך השנים הצטברו אצלי במחשב האישי בערך עשרים ג'יגה של עשרות אלפי תמונות המכסות אירועים משפחתיים, טיולים בארץ ובחו"ל, מסיבות למיניהם, ימי נישואין ועוד עשרות אירועים מרגשים יותר ופחות שנפרסו על פני שבע השנים האחרונות. מכיוון שהמחשב שלי לא מצויד במעבד מי יודע מה הוא התחיל לגלות סימני עייפות. בעצה עם כמה מבינים רכשתי דיסק קשיח בנפח של טרה-בייט שם, ידעתי, אוכל להעמיס תמונות, קבצי וידיאו, מוזיקה וכל חומר דיגיטלי שאחפוץ מבלי להעמיס על המחשב. סופסוף נמצא הפתרון לבעיה.
לפני כחודש נעלם הדיסק קשיח ואתו מצבורי הנוסטלגיה אשר אספתי במשך שנים. הפכתי את העולם כדי לנסות לאתר אותו אך מאמצי עלו בתוהו. כונן האחסון נעלם והסיכוי שאראה את התמונות שנית היה אפסי.

כחצי שנה לפני כן, כשעוד שימשתי כעורך העלון, נדפק לי המחשב ונדרשתי לעשות לו סנכרון מחדש. חבר טוב טיפל לי במחשב ואחרי שעות ארוכות של טיפול החזיר לי אותו מתוקן כחדש. הרבה עגמת נפש נגרמה לי באותו היום. זה היה יום חמישי - הדד-ליין להגשת חומרי העלון לגרפיקאית - למי שלא הבין. חומרים שהיו על המחשב נמחקו ונדרשתי לשחזר אותם מאפס. כל החומר והתמונות שנאספו היו צריכים להישלח אליה בהקדם. מאמר שכתבתי ולא גובה, נמחק לעד. מצאתי את עצמי יושב מתוסכל, לא מבין למה זה קורה לי.

בחזרה להווה. ביקשתי מאותו חבר שטיפל לי אז במחשב לנסות לשחזר את התמונות מהתיקייה בה הם אוחסנו לפני שהועברו לדיסק קשיח. לאחר כשעה של חיפוש בזיכרון המחשב, התברר שרובן של התמונות נמחקו ותקוותי האחרונה לשחזר אותם אבדה לחלוטין. שניה לפני שנפרדתי ממנו בתסכול הוא קפץ באוויר. הוא נזכר שבאותו היום, לפני כחצי שנה, הוא גיבה את כל החומר שהיה במחשב שלי על כונן אחסון פרטי שלו. בדיקה מהירה בכונן גילתה את כל התמונות שלי מסודרות כפי שהיו, לפני שהעברתי אותם לארד-דיסק שנעלם לי.

***

זו דוגמה קלאסית למה שטבע נחום איש גם זו לפני אלפי שנים "גם זו לטובה". לולא התקלקל המחשב אז לפני כחצי שנה, לא היה החומר מגובה ולא היה נשאר זכר לתמונות שכל כך היו חשובות לי. בזכות אותה תקלה הצלחתי לשחזר אותם לאחר שנעלם כונן האחסון שלי.

יבואו הצקצקנים ואני בראשם ויטענו: מה יש כאן לשמוח? הרי אם לא היו מתרחשות שני התקלות היה הרבה יותר טוב... כל עגמת הנפש הזאת הייתה נחסכת לכתחילה. אני חושב שזה לגמרי נכון ובאמת היה עדיף לחסוך את שתי התאונות המצערות האלו. אבל אני חושב שההסתכלות שלו צריכה להיות טיפה שונה. אנחנו לא אומרים גם זו לטובה כדי להצדיק את בורא העולם מול השאלה "למה אתה עושה לי את זה" זו שאלה שאיננו יכולים לשאול למרות שהיא מציקה מאד. הרעיון הוא שכרגע בנקודת הזמן בו אנחנו חווים משבר כזה או אחר אנחנו יכולים להתנחם בעובדה שעם כל הצער משהו טוב יכול לצמוח מכך.

בשבוע האחרון חוויתי משבר לא פשוט, שמלבדי נפגעו ממנו כמה אנשים, חלקם קרובים מאד לליבי. בזמן הזה אני מנסה להעמיד מול עיני את נחום איש גם זו העומד מול ארגז החול המשמים ולוחש באמונה שלימה "גם זו לטובה"

שבת שלום חברים