ר' דב רבינוביץ
"דתניא,
מעשה בתלמי המלך שכינס שבעים ושנים זקנים, והכניסן בשבעים ושנים בתים , ולא גילה
להם על מה כינסן ונכנס אצל כל אחד ואחד ואמר להם: כתבו לי תורת משה רבכם.
נתן
הקב"ה בלב כל אחד ואחד עצה. והסכימו כולן לדעת אחת." (מגילה ט.)
נס.
כל החכמים מתרגמים את אותם השינויים ולמרות זאת נאמר במגילת תענית "וחושך בא
לעולם שלושת ימים". נכון שלכתחילה זו גזירה רעה, יכול היה להיות אסון אם לא
הייתה התערבות ניסית, אבל- נעשה נס! בדיעבד- מדוע התרגום כה נורא הרי התרגום עצמו
הוכוון ע"י שמיא? מדוע אנו נדרשים לצום? להתאבל?
אם נשווה
בין תורתנו לתרגום, ניתן להבחין בהבדל מהותי. מה שאין בתרגום היווני, זה התגים שעל
האותיות. לכאורה רק קישוטים על האותיות, אבל- הם כה מהותיים! מתגים אלו ר' עקיבא
היה דורש "תילין תילין של הלכות".
"תחילת המאה ה-20, קופסא מעץ זית לספר תורה העטופה בגלופה של מהות העם היהודי."באדיבות הקרן למורשת הכותל המערבי
לענ"ד,
ההבדל הוא שהתרגום היווני מכיל בעצם רק את התורה שבכתב. השמטה והכחשה מכוונת לתורה
שבע"פ, לחז"ל. בעצם, "האפילה" שבתרגום הינה ביצירת מציאות של
תורה שבכתב ללא תורה שבע"פ.
דרך
אגב היסטורית, בתקופה זו מתפתחת התנועה הצדוקית המתכחשת כידוע לתורה שבע"פ.
ואכן
טבעי שעל דבר כזה תרד אפילה לעולם, וראוי שנדרש לצום.
לימוד
התורה, הגמרא שאנו לומדים, זה לא רק דברים שחכם זה או אחר חשב וכתב, זו מהות
האמונה שלנו. נתינה למשה מסיני. צריכים אנו להתחבר למהות זו.
מי
ייתן ונזכה במהרה בימינו לקיום הפסוק: "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת צוֹם
הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה
לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים."
בברכת
"וראה בטוב ירושלים",
"תחילת
המאה ה-20, קופסא מעץ זית לספר תורה העטופה בגלופה של מהות העם היהודי."
באדיבות
הקרן למורשת הכותל המערבי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה